אי פוריות בלתי מוסברת הינה מצב בו נבדקו ארבעת הסעיפים ונמצאו תקינים:
- האם קיימת הגדרה של אי פריון?
- האם האישה מבייצת?
- האם הזרע תקין?
- האם יש מפגש בין ביצית לזרע?
במקרה של אי פוריות בלתי מוסברת, יש מס' אפשרויות טיפול:
איקוקלמין – כדורים גורמי ביוץ
בדרך כלל אישה מבייצת ביצית אחת בחודש, במקרים נדירים 2 ביציות (מקרים של תאומים לא זהים).
המטרה במתן איקוקלמין לאישה שכבר מבייצת היא לגרום לכך שהיא תפיק 2-4 ביציות במקום ביצית אחת.
כך באותו חודש הסיכוי שלה להרות הוא כפול עד פי 4 – תלוי במס' הביציות שהפיקה.
הזרעה
הגבר נותן דגימת זרע לתוך כלי סטרילי.
במעבדה לפוריות הגבר שוטפים את הזרעים מנוזל הזרע ומשתדלים בשיטות שונות להגדיל את אחוז הזרעים בתנועה,
אותם מזריקים ישירות לתוך הרחם בזמן הביוץ.
פעולה זאת מבטיחה שיש זרע במערכת המין הנקבית בזמן הביוץ.
יתרונות ההזרעה:
- בטוחים שישנו זרע שמערכת המין הנקבית בזמן הנכון
- מנקים את הזרעים מהנוזל – לפעמים הנוזל מכיל גורמים עוינים לזרע או להריון – כמו נוגדנים.
- הזרעה מאפשרת לעקוף את צוואר הרחם – צוואר הרחם מכיל ריר אשר לפעמים עוין לזרע.
- מכניסים לרחם כמות גדולה יותר של זרעים מאשר בקיום יחסי מין.
טיפול בזריקות גונדוטרופינים להגברת ביוץ והזרעה
מטרת הטיפול בזריקות הוא כמו עם האיקוקלמין רק שבדרך כלל מדובר בטיפול יותר יעיל אבל גם עם סיכון יוצר גדול לסיכונים מאיקוקלמין –
הטיפול – האישה תזריק תרופות באופן יומיומי לעידוד יצירת זקיקים מהיום השלישי למחזור, ותתחיל מעקב של בדיקות אולטרסאונד עם או בלי ביקות דם הורמונאליות.
המטרה – להגיע ל- 2-5 זקיקים ואז לגרום לביוץ והזרעה.
תרופות בשימוש נפוץ בארץ הן גונל F , פוריגון , מנוגון ומנופור.
(תרופות שמגרות את הגונדות)
היתרון על האיקוקלמין שהן יותר יעילות בדרך כלל ואינן פוגעות ברירית הרחם או בריר צוואר הרחם כפי שלפעמים עושה האיקוקלמין.
החסרונות – חוסר הנוחות בהזרקה לעומת לקיחת כדורים, דרישה למעקב יותר צמוד על מנת להימנע מגירוי יתר של השחלות, שכיחות גבוהה יותר של הריונות מרובי עוברים.
כאשר אישה נכנסת להריון בכ 20% יהיה הריון תאומים, 4% הריון שלישיה ו1% של הריון רבעיה או יותר.
75% מהמקרים בהריון של עובר אחד.
גם הריון תאומים נחשב להריון בסיכון גבוה ולכן המטרה שלנו כרופאים היא לכוון להריון של עובר אחד.
הפריה חוץ גופית IVF
במקרה שזוג עם אי פוריות בלתי מוסבר לא משיגם הריון לאחר שלוש עד שש מחזורי טיפול עם גונדאטרופינים והזרעה, יתכן שיוצע להם טיפול הפריה חוץ גופית.
למעשה הפריה חוץ גופית נועדה בראש ובראשונה לטפל במקרים של אי פוריות על רקע חסימה חצוצרתית דו צדדי וגם בעיות זרע קשות. אבל כאשר בעיית אי פוריות היא לא מוסבר והזוג לא השיג הריון בטיפולים שהוזכרו, יש מקום לנסות הפריה חוץ גופית.
האישה מקבלת זריקות בגונדאטרופינים כפי שהוזכרו, כאשר כעת המטרה להפיק בין 8-12 ביציות.
כלומר המינון של גונדאטופינים יהיה גבוה יותר מבטיפול הזרעה.
האישה תקבל בנוסף זריקות נוספות שמטרתן למנוע ביוץ לפני תאריך השאיבה.
כאשר הרופא/ה יחליט שגירוי השחלות מספיק, האישה תקבל זריקה להבשלה סופית של הביציות ותוזמן לשאיבה (בערך 10 ימים)
השאיבה בדרך כלל מתבצעת בהרדמה מלאה, אם כי ניתן גם בהרדמה מקומית.
בשאיבה מעבירים מחט בהנחיית אולטרסאונד דרך דופן הנרתיק לשחלות ושואבים את הזקיקים עם הביציות.
אח"כ מעבירים את הנוזל עם הביציות למעבדה, שם מוציאים את הביציות ומפרים אותן עם הזרע של בן הזוג.
למחרת ניתן לראות במיקרוסקופ אם הביציות הופרו
לאחר הפריית הביציות הן מתחילות בחלוקה, כעת הביצית המופרית נקראת עובר והיא מוחזרת לרחם האישה יומיים שלושה ימים או חמישה ימים אחרי השאיבה.
אחרי שבועיים ניתן לראות אם העובר נקלט ע"י בדיקת הריון – בדיקת דם.
יש מקרים שבהם למרות שהזרע נראה תקין והביציות נראות תקינות, אין הפריות ב IVF רגילה.
לכן ניתן בטיפול הבא לבצע פעולה נקראת ICSI שבה לוקחים זרע בודד ומזריקים אותו לתוך הביצית.
למעשה הפעולה הזאת מיועדת למקרים של בעיית זרע קשה, אבל לפעמים היא נדרשת גם באי פוריות בלתי מוסברת.
לפעמים כדי למנוע מצב שזוג עם אי פוריות בלתי מוסבר יעברו מחזו IVF ללא הפריות, כבר בטיפול הראשון יחידת ה IFV עלולה לחלק את הביציות בין IVF רגיל ל ICSI.
