גברים בחדר לידה

על גברים בלידה: האם גברים מרגישים כי נוכחותם בלידה תורמת לחווית הלידה?

מתוך: מחקר סיום קורס מדריכות ומלוות נשים בלידה נוב' 2005 / מאת: עמית זיו, מטפלת הוליסטית בנשים במעגל הפוריות.

מבוא-

עבודתי עוסקת בעיקר ברגשותיהם של גברים כלפי הלידה וכיצד הם מרגישים שעזרו או יכלו לעזור לנשותיהן בהקלה על ההתמודדות בלידה. לא אחת תשמעי גבר שאומר נכנסתי איתה לחדר הלידה אבל צפיתי בטלויזיה או לא היה לי מה לעשות שם.

החלטתי לצאת ולבדוק האם גברים מרגישים כי נוכחותם בלידה תורמת לחווית הלידה של נשותיהם. האם הם מרגישים שהם עזרו לה לשאת את הכאב. מה הם הרגישו בלידה עצמה קושי, אושר, התרגשות או כל רגש אחר.

בדקתי האם אותם גברים למדו את הנושא לפני הלידה בקורסי הכנה ללידה. האם נעשה אימון או דבר הדומה לזה. ואם כן כיצד הלמידה תרמה להם.

בחרתי בנושא זה משום שהוא קרוב לליבי. בעלי היקר נכח בלידת בנינו והכריז לאחריה שהוא לא יהיה נוכח יותר בלידות הבאות. שאם אני רוצה, אני מוזמנת לשכור מלווה – הוא לא יהיה יותר במעמד הזה.
בעלי מציג חוויה טראומטית שהשאירה עליו חותם קשה, וגם היום, כמעט 3 שנים אחרי, עודנו מדבר על החוויה כטראומטית. כשיצא מחדר הלידה סיפר לאנשים כי עברתי לידה קשה מאד.
אני לעומתו חוויתי לידה מעצימה יחסית קצרה (5 שעות). שום טראומה לא נשארה ולא פחד מהתהליך. אישי עשה עבודה מצויינת כמלווה. הוא תמך בי, עודד אותי והיה לי למשענת, ולא הרגשתי צורך באדם נוסף מלבדו (על אף שאימי וחמתי נכחו בחדר).

הוא לעומתי מתאר קושי בשלב הראשון של הלידה שבו הייתי בצירים לפני לקיחת האפידורל הוא ראה אותי סובלת וחש חוסר אונים שגרם לו לצלצל לאימו ולדרוש שתגיע לעזור לו להתמודד עם התהליך. הוא אמר "לה את לא מבינה איך היא בסובלת". גם בשלב השני של הלידה, הלחיצות, הוא חש מצוקה רבה השלב היה ארוך שעה וחצי והוא הזדהה איתי לחלוטין הוא הרגיש שעוד מעט הוא עושה במכנסיים מרוב לחיצות.

בעלי הודיע לי קבל עם ועדה, לפני הלידה כי אין הוא חפץ להיות נוכח בלידה. רודף אסטטיקה שכמותו אפילו בטלויזיה הוא לא יכול לראות לידה זה מגעיל אותו, מצמרר אותו, לא נעים לו וחוץ מזה הוא לא יוכל לתרום שם. אך במהלך הלידה וממש לפני שלב הלחיצות החליט כי הוא רוצה להכנס ולהיות נוכח בעת יציאת בנו לאויר העולם. נראה כי הוא ידע שהמעמד יהיה קשה מאד בעבורו ואולי טוב היה אם לא היה נכנס. אבל אני שמחתי שהיה שם, נוכחותו נתנה לי ביטחון וחיזקה אותי.
ניסיתי להבין, במשך 3 השנים שעברו, מדוע כל אחד מאיתנו, חווה חוויה כל כך שונה באותו הארוע. עלו בראשי שאלות רבות בהן, אולי בגלל שלא עברנו הכנה ללידה, שהבעל לא ידע בפני מה הוא עומד? אולי כאדם האיש שלי לא בנוי לתמיכה בארועים כאלה. אולי כל הגברים חווים חוויות כאלה אבל לא מדווחים עליהם אולי מחשש מנשותיהם או מפחד להצטייר כחלש.

שאלות אלה הובילו לשאלת המחקר:

האם גברים מרגישים כי נוכחותם בלידה תורמת לחווית הלידה?
השערת המחקר שלי היתה שכן, גברים מרגישים שנוכחותם עוזרת לנשותיהם בחדר הלידה אבל יחד עם זאת לא הייתי בטוחה שהיא עוזרת לבעל. כלומר שהבעל לא מרגיש בנוח באותה זירה נשית.

עיקר משתתפי העבודה הינם אבות לילדים בגנו של בני. עיקרם חולקים אותו מעמד סוציואקונימי הכולל את הפרמטרים הבאים: גיל מעל 30, השכלה אקדמאית, בעלי משכורת מעל הממוצע.
בחרתי לחלק שאלון זה במסיבת הסיום של בני את הגן ולפני היציאה לחופשה הענות האבות היתה 100% ולוותה במבוכה ובהתקפי מצואיזם והצהרות "אני ראיתי משחק של ה NBA כל הלידה." "אני בכלל ישנתי כל הלידה".
לקחתי מרחק מכל אחד מהמשיבים ואפשרתי לו להישאר עם השאלון כ-10 דקות לפחות ואספתי את השאלונים מבלי להתייחס למי שייך השאלון.
תהיתי, אולי גברים שעברו קורס הכנה ללידה הגיעו יותר מוכנים ללידה ואולי והרגישו כי יש להם מקום ויכולת לעזור ולהכיל את החוויה בחדר הלידה. אולי החיבור שלהם היה יותר טוב לכל התהליך (לאישה לרגשות שלהם ולילד) אם הם לא רק עברו קורס אלה גם התאמנו לפני.
ניסיתי לבחון את השאלה האם חשוב שהגבר יהיה נוכח ושותף פעיל בחדר הלידה גם במחיר של הטראומה הנפשית שנגרמת לו ולוא רק כדי לתת תמיכה לאישתו שותפתו ולחזק את Bonding בינו לבין הרך הנולד.

לצערי, לא הגעתי לתשובה חד משמעית אני מרגישה שכל זוג צריך להתבונן היטב להקשיב האחד לשני. בעל שמביע רגשות של פחד חוסר רצון ואפילו אימה מהלידה חשוב להקשיב לו ניתן להרגיעו ולהסביר לו שהלידה היא תהליך שנמשך לא מעט זמן, ואם הוא מרגיש גועל או חוסר נוחות מאד גדולה. הוא לא חייב להיות נוכח בחדר בעת יציאת התינוק או כשמחליפים לאישתו חיתול.
לעומת זאת אני מוצאת שיש מקום, להפסיק את הלחץ החברתי המופעל על גברים להכנס לחדר לידה נכון שבמלאכת העשיה הייתם שניכם מעורבים ונכון ששניכם תגדלו את הילד. אבל להכניס אדם שלא יכול להכיל רגשית את החוויה הזו, שהיא חוויה מדהימה, והסיטואציה תותיר בו צלקות כואבת אח"כ, נראת לי כמיותרת.

סקירה ספרותית –

לאחר שיטוט באינטרנט נמצאו מס' כתבות שתאמו את הנושא חלקן כתבות שתומכות בהמצאותו של הבעל בחדר הלידה וחלקן שוללות את נוכחותו ותרומתו של הבעל לתהליך הלידה. בגלל נקודת הפתיחה שלי שמחתי כי מצאתי כתבות אשר אינן מעודדות הכנסותם של בעלים ללידה, דוגמת כתבתה של אריאלה איילון, אשר מצטטת ממחקרה של שרון מושיוב-יגורוב אחות חדר לידה בבי"ח וולפסון, את שתי המסקנות העיקריות מהמחקר,
"האחת – שיש פערים עצומים בין הצפיות של האב לפני הלידה לבין המפגש עם המציאות" עפ"י המחקר דווקא גברים שעברו קורסי הכנה ללידה מדווחים על טראומה מהלידה לעומת גברים שלא היו עברו קורס. "והשנייה – שרבים מהגברים חווים את הלידה כאירוע טראומטי ומלחיץ" "הם הרגישו מיותרים ומנוכרים, שכל מה שהם רצו זה לברוח מחדר הלידה, ושהתינוק שזה עתה נולד עורר בהם חלחלה." כמו כן היא מחלקת את התמודדותם של הבעלים ל- 5 טיפוסים: הצופה, הסייען, חבר הצוות, המאמן ואיש הקשר. הקשר בין חמשת הטיפוסים הוא כי כולם אינם מחוברים רגשית לרגשות שלהם.הם מנסים לשחק את תפקיד הגבר, ומשתדלים לא להקרין חולשה כלשהיא.
לכתבה הקודמת מצאתי כתבת המשך שאף היא אינה תומכת בהמצאותם של גברים בחדר לידה והיא של אילנה מסר. אשר כותבת "רוצה להיות נוכח בלידה? צפה לקשיים בתפקוד המיני." כאשר על פיה בעצם גברים שהיו נוכחים בלידה וראו הכל בעצם חווה חוויה טראומטית שנחרטה להם ולא אפשרה להם לקיים יחסי מין עם נשותיהם.

המשכתי עם מאמר המאזן בין שתי הגישות, מאמרה של אורלי שולמן, "להיות או להיות (בחדר לידה)". אשר מעודד את המצאותו של הבעל, אך לא בכל מחיר, ודורשים לשקול ולכבד את רגשותיו של הגבר בתהליך, ולאפשר לו להחליט עפ"י תחושותיו האם הוא מסוגל לעבור את החיווה מבלי שהיא תשאיר אצלו נזק לטווח ארוך.וכמו יגורוב, היא מסווגת את דרך התמודדותם של האבות ל-5 טיפוסים הידען, הלחוץ, הרגוע, האדיש,המפוחד.

מאמרים שתומכים חד משמעית בהמצאותו של הגבר בחדר הלידה. מאמר מהאתר של שילב "בעל בהריון, גם הם זקוקים להתעניינות ותמיכה." אשר מספר בעיקר על דימויו ורגשותיו של הבעל במהלך ההריון. כאשר מגיעים לחדר הלידה המאמר סותר בעצם מאמרים אשר אנים ממליצים על אבות כמלווים בחדר לידה ועל פיו, "רוב הבעלים עומדים בלי בעיה בתהליך הלידה. הדבר מקל מאד על רוב הנשים, ותורם גם לקשר שבינו לבין התינוק."
כמו כן עיינתי במאמרה של מרסלה ציון מורה להכנה ללידה, מבי"ח משגב לדך (שנסגר) מאמר שיווקי לקידום קורסי ההכנה ללידה שם."תשעה ירחי לידה ועוד- אבות בשנת ה- 2000". המדבר על חשיבות הבעל בחדר הלידה כתומך פעיל בלידה. והיא מציינת במאמרה כי "קורס טוב מכין את הגבר "מן הקל אל הכבד"– מהצגת העובדות באמצעות הרצאות, דיונים ופוסטרים, דרך תרגול רב של צירים מדומים עד שהוא בשל להכנס לזירת הקרב".
נראה כי מכירים בקושי הריגשי של הגברים ומנסים לתת להם כלים להתמודד עימו.

סוג אחר של מאמרים המתייחסים ל"גבר החדש" ולריגשותיו כיצד הוא חווה את העולם, על ריבוי התפקידים שעליו לשאת על גבו, תפקידים גבריים ונשיים.
מעניין ששני המאמרים שאציג נכתבו על ידי נשים ולא גברים כנראה שגם כשרוצים לדבר על רגשות אצל גברים אותן רגשות לא מגיעים מפיהם, אלה מפי נשותיהם.
הראשון הוא "גברים וצירים", מאת רותי קרני הורביץ, עניינו הוא ריבוי התפקידים אותם אמור למלא "הגבר החדש" בשנים האחרונות. הוא אמור להחזיק בכל אלה הגבריים ובנוסף הוא צריך למלא תפקידים שהיו נחלתן של הנשים דוגמת המלווה בלידה, ובסוף אין לו גם למי להתלונן. "בקיצור, גבר, אתה לבד בעולם שמלא גברים שהם לבד." ואתה עוד יותר לבד אם אתה בישראל. כי הביטחוניזם שדחף אותך ליחידה המובחרת והרעות, והח'ברה. אז שלוש ארבע ולחדר לידה, כי גם בסעיף של "היית בלידה?" אתה חייב למלא וי גדול זקוף ואותנטי."
גם מאי לנדסברג במאמרה, "ברוך שלא עשני הגבר החדש", מכריזה כי לדעתה קשה להיות גבר, במיוחד אם אתה מתיימר להיות הגבר החדש. לנדסברג,בוחנת את תדמית הגבר החדש נותנת קווים לדמותו ובודקת האם באמת קיים טיפוס כזה? תפקידיו של הגבר חדש הם, לפרנס להיות רגיש, לחתל, לרחוץ ולהיות שותף שווה בגידול הילדים. היא מסכמת לאחר שבחנה את כל הדברים והכתבה היא מוצאת כי שהיא היתה מעדיפה לחזור קצת לסדר הישן אם אופציה לבחירה לכל אחד מהמינים.
בכל ים הספרות הנשית שנכתבה על ריגשותיהם של גברים בהריון, לידה ואחריה, מצאתי ספר אחד שכתב גבר "גברים בהריון" (דר' עוזי וייס) מתוך הביקורת על הספר עולה כי גם כאן לא באמת נכתב ספר על גברים לגברים אלה ספר שנכתב בצורה עקיפה לנשים ומזמין את בגברים לטרוח סביב נשותיהן ותת להן מענה על כל שאלה המתעוררת אצלן במהלך ההריון.
אפילו מישל אודנט אחד הגניקולוגים הנחשבים בעולם שהביא לנו את לידות המים לבתי החולים, אבי הורמון האהבה , אינו מתרכז בריגשותיו של הגבר אלה מציון אותם כדרך אגב במסגרת המעכבים בלידה. הגבר מפעיל אצל האישה את הניו קורטקס שאמור להיות רדום כל הלידה. בנוסף מציין אודנט "שאלה שכדאי לשאול היא, ´האם כל הגברים יכולים להתמודד עם התגובות הרגשיות העוצמתיות בזמן שבת הזוג שלהם יולדת?´ הרי דיכאון גברי לאחר לידה עלול להתבטא בדרכים שונות – דלקת שיניים, גב תפוס, אבנים בכליות… עלינו להבין ששאלת נוכחות הגבר בלידה ייחודית לתקופתנו, וכדאי לנו להיזהר מדוקטרינות, מדעות קדומות ודוגמות מושרשות, ולדון בה בפתיחות."
כך יוצא, שהיה מאד קשה למצוא ספר או מאמר כלשהוא שיעסוק בריגשותיהם של גברים בתהליך שלא בא מפיהן של נשים.

המחקר-

השאלון הועבר בין 16 משתתפים. השייכים כולם לאותו מעמד סוציואקונומי. כולם מעל גיל 30 בעלי השכלה אקדמית משתכרים מעל הממוצע.

בשאלון הצגתי שאלות הקשורות לתהליך למידת החומר לפני הלידה בקורס הכנה ללידה, אחריהן שאלות המתייחסות לפן הרגשי של הגבר במהלך הלידה וזאת בכמה אופנים ובמגוון של רגשות אושר התרגשות הקשרות ולבסוף בקשתי לענות על שאלות פתוחות אשר הווה מסקנות והיבטים לעתיד.
האבות שיתפו פעולה ללא בעיות בחלק הראשון בו היה עליהם לענות בכן ולא. לעומת זאת בחלק השני בו נדרשו לענות בכמה משפטים שיתוף הפעולה ירד באופן חד משמעי. מעטים האבות שכתבו ואילו שהתייחסו ענו "בקמצנות" בד"כ.

ממצאים ותוצאות המחקר

במחקר 16 אבות ענו על השאלון מתוכם 5 השתתפו בלידה אחת, 7 שתתפו ב-2 לידות, 3 בשלוש לידות ואחד השתתף בארבע לידות.
לשאלה האם השתתפתה בקורס הכנה ללידה ענו 60% מהאבות שכן, מתוכם 70% נכחו בכל המפגשים, ו- 30% מהם התאמנו על מה שלמדו בקורס לעומת 70% שלא התאמנו כלל.
לשאלה האם נכחת במהלך כל הלידה? השיבו כל האבות כן. 88% מהאבות ענו כי חשו חיבור עם נשותיהם במהלך הלידה ו-12% ענו כי לא. אותם אחוזים דווחו גם כי התרגשו במהלך הלידה. לשאלת האושר במהלך הלידה השיבו שכן רק 56% ו-44% הנותרים השיבו כי לא חשו אושר. 50% מהגברים ענו כי לא היתה נדרשת עזרה נוספת מלבדם בחדר הלידה. 68% מהגברים מצאו כי חווית הלידה היתה עבורם חוויה מעצימה. ואילו 32% לא מצאו את חוויות הלידה כמעצימה. נמצאו תוצאות דומות גם להיקשרות האב לתינוק.
לבסוף 88% מהגברים דווחו כי יהיו נכחים גם בלידות הבאות.

בחלק ב' בחרתי לשאול שאלות פתוחות שקיוותי שישפכו יותר אור, וכל גבר יוכל להתבטא כרצונו. 44% מאבות כתבו כי עזרו בהקלה בכאב במהלך הלידה ע"י כשנשמו יחד עם נשותיהם. 18% עזרו בכך שבנוסף לנשימות עשו עיסויים. 31% הרגישו שלא תרמו כלל ואחד ציין כי עצם נכחותו בחדר הלידה היא זו שעזרה לאישתו.
תאור חווית הלידה היה מגוון, הרבה אבות ציינו את המילה מרגשת, מלחיצה היו תאורים ציוריים יותר כמו "כניסה לצוללת" והיו את אלה שחווה חוייה טראומתית.

השאלה הבאה, הופנתה לאבות שהשתתפו ביותר מלידה אחת. רציתי לבדוק האם השתתפות ביותר מלידה אחת משפרת את היכולת של האב להתמודד ולעזור לאם בחדר הלידה. להפתעתי נמצא כי רוב האבות לא מצאו שקיים שיפור ביכולתם לעזור לנשותיהם מלידה ללידה ושניים אפילו ציינו שלהיפך.
בשאלה האחרונה נתבקשו הגברים לחשוב כיצד נראה להם שיוכלו לתרום בלידות הבאות.
31% מהם לא מצאו לנכון להשיב לשאלה. 12% אמרו שיפקחו יותר על הצוות ויהיו ערים יותר למה שמתרחש בחדר הלידה, תווך מול הצוות. ואחרונים אמרו שימשיכו כמו בלידות הקודמות.
השאלון
במסגרת עבודת הסיום בקורס מלוות ותומכות בלידה בי"ס קשת בענן הנני נדרשת לעבודה מחקרית. אשמח אם תוכל לענות על שאלון קצר זה.
האם גברים מרגישים כי נוכחותם בלידה תורמת לחווית הלידה?
בכמה לידות השתתפת _______________
מס"ד השאלות כן /לא הערות
1. האם השתתפת בקורס הכנה ללידה?
2. האם נכחת בכל המפגשים ?
3. האם התאמנת בבית על אשר למדתם בקורס ההכנה ללידה.
4. האם נכחת במהלך הלידה?
5. האם אתה מרגיש כי נוכחותך בלידה הקלה על כאב הלידה?
6. האם הרגשת חיבור עם אישתך?
7. האם התרגשת במהלך הלידה ?
8. האם הרגשת תחושת אושר?
9. האם אתה מרגיש שהיתה נדרשת עזרה נוספת בחדר הלידה דוגמת דולה.
10. האם חווית הלידה היתה חוויה מעצימה עבורך ?
11. האם היא תרמה להיקשרות שלך עם התינוק?
12. האם תהיה נוכח בלידה הבאה ?
11. אם נכחת בלידה כיצד תרמת לשיכוך והקלה בכאב במהלך הלידה (דוגמת נשימות, עיסוי, טלטולי אגן וכו')?

12. כיצד הייתה מתאר את חווית הלידה ?

13. לאבות שהשתתפו ביותר מלידה אחת, האם יש הבדל ביכולתך להכיל, לעזור, לתמוך רגשית מלידה ללידה?

14. מה הן מסקנותיך מהלידה וכיצד נראה לך שתוכל לתרום יותר בלידה הבאה שלכם?

מסקנות המחקר ודיון

נראה כי, המסקנות העולות ממחקרי לאחר עיבוד הממצאים הן יותר מאוזנות מהמסקנות העולות ממחקרה של יגורוב "רוב הגברים מתארים את הלידה כאירוע טראומטי". על אף שמאד רציתי להגיע למסקנותיה של "מושיוב –יגורוב" בגלל הפן האישי, התאכזבתי מעט. ממסקנות מחקרי.

דיון על הממצאים, בגלל נוכחותם המלא של כל הגברים בלידות ילדיהם, הייתי מצפה שכל הגברים ישמחו לגשת לקורס הכנה ללידה כדי להבין לקראת מה הם הולכים מסתבר שרק 60% מכלל הגברים שהשתתפו במחקר בחרו להשתתף בקורס ההכנה ללידה. 40% מהנחקרים בכלל לא עברו קורס. ומתוך אלה שעברו קורס 30% לא נכחו בכל המפגשים. ו70% בכלל לא התאמנו על שלמדו בבית. נראה, כי גם אלו שהגיעו לקורס עשו זאת כדי לצאת ידי חובה.
לידה היא זמן טוב להתחבר לאישתך, רובם המכריע של הגברים העידו כי התחברו לנשותיהם במהלך הלידה.כמו כן מצאתי כי התרגשות הינה רגש מכריע בלידה. לעומת זאת אושר הינו רגש שיש עליו מחלוקת. ובשאלת האושר 44% מהגברים בחרו לומר כי לא חשו ברגש זה.
כמו כן, נראה כי 50% מהגברים הרגישו כי היתה נדרשת עזרה נוספת דוגמת דולה בחדר.
בסביבות 70% מהאבות ענו שחווית הלידה היתה חוויה מעצימה עבורם ותרמה להיקשרות שלהם עם התינוק. 88% מהגברים ענו כי הרגישו חיבור עם נשותיהם, אותו אחוז של גברים ענה כי יהיו נוכחים גם בלידות הבאות.
השאלות הסגורות יצרו רושם כי אבות חוו את חווית הלידה ללא בעיה או טראומה כלשהיא. כמו כן, רובם מרגישים כי נוכחותם הקלה על הכאב. מעורבותם במתן עזרה ולמידת התכנים לפני הלידה לא היתה בגדר המצטיינת.
השאלות הפתוחות הבהירו את עניין העזרה המעשית חלקם עזרו לנשותיהם לנשום, ומעטים הקלו ע"י עיסוי. גם כאן עולה כי עיקר העזרה הניתנת מצד הבעל הינה בנוכחותו בחדר.
הגברים נדרשו לתאר את הלידה בענייהם. רובם קיצרו בדברים וענו במילים בודדות בלבד. המילה שחזרה על עצמה הכי הרבה היתה מרגשת, כמה ענו שהלידה מלחיצה. עלתה גם תחושה של חרדה וחוסר אונים. אחוז קטן מאד ציין זאת כחוויה משמחת ואחד ענה שזוהי "חוויה מעשירה ותורמת לזוגיות"
שתי השאלות הבאות עסקו בהסקת מסקנות והשלכות לעתיד. מתשובותיהם של האבות, יוצא איפה כי רוב הגברים לא ממש מרגישים כי יש להם את היכולת לעזור באופן פעיל בתהליך הלידה מלבד מהיותם נוכחים. נראה כי הם מרגישים שהם נעדרים את הכלים הדרושים כדי לעזור.

נתונים אלה מובילים אותי למסקנות הבאות: צריך לעודד גברים להגיע לקורסי הכנה ללידה. כמו כן, קורס ההכנה ללידה צריך לצייד את הגבר, לא רק בכלים פרקטיים שיעזרו לאשתו ולו לעבור את התהליך, אלה גם בכלים רגשיים. לא לבנות לו הרים וגבהות ולצייר את הלידה בצבעים ורודים ומצד שני לא להבהיל. לאפשר לזוגות פתוח את הנושא של להיות או לא להיות בחדר הלידה לדיון ממקום של הקשבה לצרכים של שני הצדדים. להבהיר לבני הזוג ולנשים בעיקר לא ללחוץ על בן זוגם להכנס ללידה עצמה אם הוא לא יכול להכיל את החויה הנזק שיגרם יהיה לשני הצדדים. הגבר המבוהל יקרין זאת לאשתו לצוות וגם אם הוא יצליח לשמור את תחושותיו בבטן בעת הלידה, בשלב מאוחר יותר הוא יוציא את הדברים.

המסקנה הבא הגיע מקריאת סיכום כנס שהתארח בו דר' מישל אודנט "אבי הרמון האהבה".
ומשיטוט בפורומים וקריאת סיפורי לידה, נראה שכמעט כל הנשים מעוניינות בנוכחותו של הבעל בלידה יותר משהן רוצות בכל אדם אחר. ומניתוח הנתונים בהם נמצא כי גברים מרגישים שהם מועילים בנוכחותם.
כל אלה הובילו אותי למסקנה הבאה. שבניגוד לגישתו של אודנט שאינו מוצא מקום לגברים בחדר הלידה. אני חושבת, שגברים שרוצים להיות בחדר ואינם מפריעים לנשותיהם, כלומר, יודעים ומכירים את תהליך הלידה, סומכים על גופן של נשותיהם שהן בנויות לעבור את התהליך. אינם מעוררים את הנוי-קורטקס כלומר נמצאים שם מבלי לבקר לשפוט או להעיר הערות טפשיות, צריכים להיות בחדר הלידה ואף יכולים להועיל בנוכחותם.

כך שבהדרכה נכונה, שברור לגבר, שבשלב זה תפקידו כאביר על הסוס הלבן מסתכם בלהשרות ביטחון להיות בשקט ולהיות קשוב לצרכיה של זוגתו. או לחילופין בהקשבה קבלה והבנה של בת הזוג את בן זוגה, כי אין לו את הכלים לתמוך בה בזירה זו והמצאת תחליף הולם לבעל דוגמת מלווה קרובה לה כמו אמא חברה טובה או דולה. ניתן ליצור לשני בני הזוג סביבה אוהדת ללידה.

הצעה למחקר המשך

במהלך עבודתי עניין אותי מאד מהו המניע שגורם לגברים להכנס עם נשותיהם לחדר הלידה. לא מצאתי כל מחקר בנושא זה ונראה כי יש מקום לחקור את המניע. עלו בראשי לפחות 4 מניעים אפשריים.
המניע הראשון מתייחס להתפתחות הטכנולוגיה המאפשרת לגבר להיות שותף בתהליך ההריון, וטבעי שאחרי 9 חודשים יכנס גם הוא לחדר הלידה לצפות ביציאתו של הרך הנולד לאויר העולם. ההריון כבר אינו נחלתן הבלעדית של הנשים. בעקבות הטכנולוגיה הגבר זוכה להיות שותף בכמה וכמה שלבים של ההריון דוגמת צפיה בדופק בשבוע 7-8 , שקיפות עורפית בסביבות השבוע ה-12 סקירת מערכות בשבוע 15 כך יוצא שכל כמה שבועות הוא צופה בפלא גדל ברחמה של אשתו והחווית ההריון נעשית מוחשית ומשותפת לשני בני הזוג.
המניע השני קשור לשאיפה לשיוויון. אם היא סובלת, אני צריך להיות שם בשבילה. אני לא יכול להשאיר אותה לבד הרי היא יולדת את "פרי אהבתנו".
המניע השלישי הוא צמצום מעורבות ההורים בחיי הזוג. הרבה זוגות מעדיפים שלא לשתף את הוריהם בתהליך הם מרגישים שזהו תהליך אישי משותף של שניהם שעליהם לעבור לבד. וכך אם בעבר הבת היתה יולדת בתמיכתה של אימה היום האם מורחקת ונשארת הכי קרוב מחוץ לדלת חדר הלידה.
המניע הרביעי קשור ללחץ המופעל על בן הזוג מצד זוגתו. את הלא אוהב אותי לא אכפת לך ממני או מהלידה ועוד סחטנות רגשית הגורמת לבעל להתקפל ולהכנס לחדר הלידה גם במחיר של פגיעה רגשית שלו.

נספח

טיפים פרקטיים לגבר בחדר הלידה.

1. חשוב שתדע, אישתך נולדה עם המנגנון הנכון ועם כל הכוחות לעבור את התהליך מבלי להפגע. תקרין לזוגתך שאתה סומך על גופה שיעשה את העבודה. נכון שכואב לה! אתה לא יכול להציל אותה! הכאבים אומרים שהלידה מתקדמת ובד"כ הכל בסדר. אם אתה רואה שהיא שקוע בתוך עולם משלה אפשר לה לשהות שם אל תעיר אותה. אם אתה מוצא לנכון לעודד עשה זאת במילים טובות ולא בעובדות מדעיות שסתם יעצבנו אותה.
2. אם זו אינה לידה ראשונה, ברר עם אשתך מה היה חסר בלידות הקודמות? תשאל אותה מה גורם לה להיות נינוחה? מה שאתה עושה או יכול לעשות שיעזור לה להרפות את גופה ולהפריש אנדורפינים שיקדמו את הלידה.
3. הזכר לה לנשום כל הלידה! גם בצירים הכואבים ביותר. שתוציא קולות נמוכים לא צעקות גבוהות המבזבזות כח, מכניסות ללחץ וגורמות לכאב גרון. אם בכל זאת בחרה היא לצעוק אל תעיר לה.
4. בדרך לבית החולים נסה להרגיע, בכך שתתזמן לה ( יקירה עוד 5 דקות אנחנו מגיעים). הכן מקום בספסל האחורי שיהיה לה נוח לעבור את הצירים.
5. עזור לה להשאר בתנוחות זקופות, נועה איתה , הזכר לה כי הכאבים על המיטה עזים פי כמה. אם היא החליטה לקבל אפידורל בקש מהמילדת שתעזור לכם לשנות תנוחה מדי חצי שעה.
6. תפקיד חשוב שלך, הוא לתווך בין הצרכים שלכם לצוות המילדותי. דוגמת, אשתי סובלת מאד אנחנו רוצים אפידורל. אבקש לא לבצע חתך חייץ היא עברה שתי לידות ללא חתך חיץ. אבקש כי תגיעי לבדוק את אשתי אנחנו רוצים לדעת האם הלידה מתקדמת. הכר את תוכנית הלידה כדי לדעת מה על מה לעמוד מול הצוות.
7. הכר את תיק הלידה שלכם. כך תוכל לשלוף כל דבר כשצריך. לדוגמא, מגבת קטנה לניגוב המצח לקראת שלב בלחיצות, שמן שקדים לעיסוי הפרינאום.
8. עם יציאת התינוק, כדאי ללחוץ על נקודת הרחם כדי לגרום להתכווצותו, חזרתו למקומו והפסקת הדימום המאסיבי. הנקודה נמצאת, בשתי הרגליים בצד הפנימי של הרגל במרכז העקב.
9. חיבוק, ליטוף ומבט כל אחד מהם יכול לתרום אם הוא נעשה מהלב.
10. גם גברים שהחליטו שלא יהיו נוכחים בלידה עצמה יכולים להכנס לחדר לידה ולתמוך בבת זוגם רוב הלידה. אל תדאג אתה לא תראה כלום. אשתך לבושה בחלוק בד"כ ומכוסה בסדין. בכל שלב אתה יכול להחליט להשאר או לצאת.
11. אל תשכח את עצמך בתהליך. דבר על הכל לפני, אל תפחד לדבר אם אשתך על הפחדים ולפתור אותם לפני הכניסה לחדר הלידה. בחדר ההלידה, צא מדי פעם להתרעננות שרותים, אכילה של משהו קטן, שיתן לך אנרגיה להמשך התהליך.
12. בכל מקרה שאתה חש חסר אונים אתה מוזמן לצלצל אלי ולקבל חיזוקים .

בברכת חווית לידה טובה ומעצימה,
עמית זיו, מדריכת הכנה ללידה ומלווה בלידה.

ביבליוגרפיה

1. מחקר: רוב הגברים מתארים את הלידה כאירוע טראומטי. אריאלה איילון, y/net health בריאות+, 18/11/2005
2. רוצה להיות נוכח בלידה? צפה לקשיים בתפקוד המיני. אילנה מסר, y/net health בריאות+ 26/09/2005
3.גברים בהריון, מאת: עוזי וייס, תירגמה: בת שבע מנס, הוצאת מטר ,(מתוך הארץ)
4. תובנות מחדר הלידה, גליה אלוני-דגן http://www.altnet.co.il/Index.asp?ArticleID=1269&CategoryID=22\
5. ברוך שלא עשני הגבר החדש, מאי לנדסברג
http://www.sbc.co.il/PrintArti.asp?MagId=5&MagNum=103&ArtiId=5601
6. דיכאון אחרי לידה: גם גברים סובלים. אריאלה איילון
7. גברים וצירים, רותי קרני הורביץ
http://www.leida.co.il/page.asp?id=25001
8. להיות או להיות (בחדר הלידה), אורלי שולמן, 23/01/2006
' http://172.tapuz.co.il/birth/article.asp?catid=3&articleId=350&SubCatId=13
9. תשעה ירחי לידה ועוד-אבות בשנות ה-2000, מרסלה ציון, משגב לדך ירושלים.
10. בעל בהריון- גם הם זקוקים להתענינות ותמיכה.
http://www.shilav.co.il/article.asp?pgId=84&catId=1