הוא בוכה, מותח את אבריו, מתקשח וצורח ואת אינך יודעת מה לעשות.
בין צרחה לצרחה את שומעת לפעמים קצת גזים משתחררים ואת מקווה שזה יקל עליו, את מנסה להרים אותו, להיניק אותו, לתת לו מוצץ, לטייל איתו בעגלה. את מעסה לו את הבטן, נותנת לו תרופה הומאופטית להקלה על גזים, מנסה להכניס אותו למקלחת אבל שום דבר לא נראה שעוזר.
הוא ממשיך לבכות, הוא ממשיך להתכווץ או להתקשח, להניף אברים ולא להיות מרוצה משום דבר שאת מנסה. את במתח ונראה לך שניסית הכל. ליבך יוצא אל היצור הקטנטן הזה שסובל כל כך ואת אובדת עצות.
אחרי כמה שעות זה נרגע, נראה שמשהו מכל הדברים שניסית הצליח (כל פעם מצליח משהו אחר..) אולם מחר בערך באותן שעות ההתרחשות תחזור על עצמה כנראה.
זה קורה לתינוקות יונקים וזה קורה לתינוקות הניזונים מפורמולות שונות, זה קורה לתינוקות בנים וגם לבנות, זה קורה לתינוקות בכורים אבל גם לשניים ולשלישיים וכן הלאה ולפעמים זה פוסח על תינוק או שניים או יותר.
תופעת הגזים הידועה לשמצה והלא מוסברת מדעית או יותר נכון מוסברת בדרכים שונות. יש הגורסים שמדובר במערכת עיכול לא בשלה, הדורשת מספר חודשים כדי להבשיל ולהיות מסוגלת לתפקד באופן בו מתפקדת מערכת עיכול של ילד רגיל. ואולי יש בזה משהו, סך הכל אנחנו בין היצורים הבודדים הנולדים שאיננו בשלים לשרוד בכוחות עצמנו. כשסוס נולד למשל הוא ישר מתחיל ללכת, לנו לוקח כשנה לעשות את זה… בנוסף ברחם מערכת העיכול שלנו לא עבדה, היינו מוזנים דרך השיליה וחבל הטבור ישר למערכת הדם. כן בודאי בלענו מים ואולי גם הפרשנו שתן אולם המערכות לא עבדו כמו שהן אמורות לעבוד מחוץ לרחם.
וידאו: כיצד להקל על גזים אצל תינוקות
בנוסף הרכב חלב האם או התמ"ל יכול להשפיע גם מכיוון שלא כל התינוקות יונקים ודרך הבקבוק נכנס אויר למערכת העיכול, זה עלול ליצור גזים. ולכן רוב חברות הבקבוקים היום מנסות ליצר פטנטים שיאפשרו לחלב לעבור דרך הפיטמה ללא כניסתו של אויר למערכת העיכול.
וגם החלב עצמו, אם מדובר בפורמולה, לא מתאים באופן אופטימאלי לעיכול אצל התינוק כמו חלב אם על אף שגם תינוקות יונקים סובלים לעיתים מגזים אותם משייכים לתזונה לא מתאימה של האם המיניקה או לכניסתו של אויר ביניקה מהשד (אחיזה לא נכונה).
יש תיאוריות נוספות שגורסות כי תופעת הגזים היא בעצם תופעה רגשית. נשאלת השאלה אילו תסביכים רגשיים יכולים להיות לתינוק בן מספר מים או שבועות? ומדוע התופעה חולפת אחרי 3-4 חודשים ללא הסבר? התיאוריה הזו מציעה שתינוק שהגיח לאויר העולם למעשה עבר טראומה. ממצב עוברי בתוך
הרחם בו שהה כל חייו, בתאורה חשוכה, מים חמימים שעוטפים אותו והוא שומע את הלמות הלב של אמו הוא יוצא, לא תמיד בלידה כל כך קלה ולעיתים גם באופן מפתיע מבחינתו (ניתוח קיסרי) לעולם שונה באופן מוחלט ממה שהוא מכיר. האור חזק, פורשים אותו מהתנוחה העוברית לשכיבה על הגב, הפלורסנטים בתינוקיה מסנוורים, אמא בדרך כלל לא שם, לא הריח שלה, לא המגע שלה ולא הקול שלה. היא מגיעה רק מדי פעם… פתאום הוא מרגיש רעב, עד עכשיו הוא לא הכיר את התחושה הזו כי היה מוזן באופן קבוע דרך חבל הטבור והשיליה. העולם הזה מפחיד, והוא הופך להיות תלוי לחלוטין בסביבה. הוא עדיין לא מבין זאת באופן קוגנטיבי אבל בתור יצור חושי הגוף שלו והחושים שלו מרגישים את ההבדלים. זו גם הסיבה שאפשר לראות אצל תינוקות בגיל קטן את רפלקס הבהלה ההישרדותי (מורו).
את מגיעה איתו הביתה ומתחילה ללמוד אותו. הוא מתחיל ללמוד אותך. ההריון לא הכין אותך אליו בכלל, יכול להיות שמעולם אפילו לא החזקת תינוק כל כך קטן בידיים. אנחנו כבר לא חיים בשבט ועל אף שקיימים היום מליון ערוצי מידע הם לא תמיד מספיקים על מנת ללמד אותך את התינוק הפרטי שלך.
הדרך החידה שלו לתקשר איתך אם הוא רוצה משהו היא בבכי ולא תמיד את יודעת מהשניה הראשונה של הבכי מה בדיוק הוא רוצה, אז את מנסה כל מיני דברים, לא תמיד הם עוזרים והסביבה תמיד יודעת הרבה יותר טוב ממך, לכולם יש עצות לאיך לגדל תינוקות ובדרך כלל כל עצה שונה והפוכה מקודמתה. את בעצמך מחלימה מתהליך פיזי ונפשי לא פשוט שעברת (הלידה) וקורה שדבר גורר דבר והבכי הופך לצרחות והצרחות לצווחות ופתאום הוא מתקשח וזורק איברים וכל גופו הקטן מתוח והוא בהיסטריה. את בעצמך חסרת אונים למול הסבל שלו ומנסה להקל עליו בכל דרך שאת מעלה על דעתך. הוא מרגיש את חוסר הביטחון שלך וזה מכניס אותו עוד יותר ללחץ. מדי פעם תוך כדי הבכי שלו הוא משחרר גזים כי זה מה שהגוף שלו עושה. את עושה אחד ועוד אחד ומחליטה שהוא סובל מגזים.
כשכל השרירים בגוף נמצאים במתח גם שרירי הבטן מכווצים. דמייני בלון שלוחצים עליו מכל צידיו ותביני למה זה כואב לו. הבלון הוא מערכת העיכול, הלחץ מגיע מהשרירים המתוחים ומכווצים ואז הוא פולט או אז כואבת לו הבטן. זה לא נעים. אולם זה לא תמיד נובע מהאוכל שאכל. הרבה פעמים אנחנו מנסות לפתור את הבעיה בציצי ואז מעמיסות על הבטן הכאובה עוד. לעיתים אנחנו גם בטוחות שאין לנו מספיק חלב ואחרי הציצי גם נותנות בקבוק ועוד יותר מכבידות על הקיבה בלי לדעת. ועכשיו כמו אחרי איזה סטייק טוב עם כל התוספות הוא נופל שדוד. הלום חלב. הגוף מעולף, מנסה לעכל את מה שקרה כאן ולפרק את האוכל. לפעמים הוא אפילו נרדם מרוב תשישות וכובד. עכשיו את בכלל נכנסת ללופ של אין לי מספיק חלב ועובדה שאחרי הבקבוק הוא נרדם, כנראה ששבע את חושבת…
והגלגל ממשיך להסתובב…
אז זה באמת גזים? גם אם כן וגם אם לא חשוב לזכור שהתינוק שלנו נמצא במצוקה ושעל ידי טיפול נכון אפשר להקל עליו את הסבל. יש דרכים רבות למניעה של "התקפי הגזים" הללו והם רובם מתעסקים בשחרור המתח השרירי של התינוק או התייחסות לקבלת הפנים שלו לעולם ונסיון להפוך אותה ליותר רכה על מנת שהוא יחוש את החום והביטחון והגוף שלו יוכל להרפות. המשמעות היא ליצור סביבה התפתחותית אופטימלית להרפייה ולתחושת ביטחון אצל התינוק. תחושת ביטחון היא צורך הישרדותי ושלב התפתחותי אצל תינוק.
דגש גדול מושם על תנוחת ערסול לתינוק. התנוחה בה גב התינוק עגול והיא עוברית למעשה הכי טבעית לתינוק (כך הוא היה כשהיה עובר) ובה רב האיברים הפנימיים נמצאים במפתח המקסימלי, הריאות מאפשרות נשימה טובה, שרירי הבטן רפויים והתנוחה המכונסת מאפשרת ביטחון לו התינוק זקוק.
אם קשה לתינוק להיות בתנוחת ערסול נסי לעשות זאת תוך כדי תנועה. תנועה היא דרך מצויינת להרפות ולהרגיע. נסי לשבת על כדור פיזיו תוך כדי שאת מערסלת את תינוקך, שני לסירוגין את קצב התנועה. המונוטוניות של התנועה מאפשרת שחרור של השרירים בגוף התינוק. תנוחת הערסול יכולה להתאפשר גם במקומות אחרים, לדוגמא שימוש במנשא בד בתנוחת הערסול. לא כל מנשא מאפשר תנוחה זו. נסי למצוא מנשא שכן מאפשר, התמורה שיקבל תינוקך בהיותו מעורסל במנשא היא טובה לאין שיעור. המנשא למעשה מדמה את הרחם. התינוק מונח בתנוחה עוברית, הוא שומע את הלמות ליבה של אמו, מריח אותה, עטוף ובתנועה רב הזמן. ממש כמו ברחם. תחושת הביטחון שהוא מקבל היא עצומה ומאפשרת הרפיה של השרירים.
גם שימוש בפוף מאפשר ערסול. להשכיב תינוק על הגב עמוק בתוך הפוף יוצר את אותו האפקט המערסל והבטוח.
גם בשכיבה על הבטן תינוקות קטנים בדרך כלל מכניסים את הרגליים שלהם בצורה מכופפת מתחת לגוף. כלומר גבם מתקמר לתנוחה הדומה לערסול.
בנוסף ניתן להחזיק את התינוק הפוך על הבטן מונח על האמה שלנו. כשהוא תלוי באופן הזה גם בטנו מונחת על היד שלנו והלחץ יכול להקל על הכאב, גם הגב עגול ומאפשר לשרירי הבטן להרפות וגם הוא נמצא בתנועה.
מלבד התנועה המונוטונית והתנוחה העוברית המעורסלת אפשר להשתמש גם במגע ככלי לשחרור המתח השרירי. חשוב לזכור שתינוק לומד על גופו כאשר גופו בא במגע עם דברים שונים ולכן ככל שניגע בו יותר הוא ילמד על גבולות גופו. גם לסוגי המגע יש חשיבות מכיוון שכל סוג מגע מלמד את הגוף משהו אחר. המגע העדין מדגדג ומעורר לעומת המגע העמוק והמונוטוני המרגיע ומכניס שקט למערכת. יש משהו מאוד בטוח במגע עם נוכחות, מגע עמוק החודר את העור ומשפיע על השרירים והשלד.
את המגע אפשר להכניס לכל חלק בחיים, חוץ מעיסויים שונים אפשר להשתמש בטפיחות, בשיפשופים, במעיכות של הגוף כנגד המשטח. לסוגי מגע אלו יש השפעה מרגיעה על השרירים. אם התינוק לא נהנה בהתחלה אפשר להשתמש בקול. למשל למעוך או לתופף עליו עם פטיש יום העצמאות. זה משמיע רעש נחמד שיכול להסיח את דעתו של התינוק ולעניין אותו. את השיפשופים אפשר לעשות גם באמבטיה אפילו עם ליפה, זו נותנת סגנון מגע שונה שמלמד את העור משהו חדש. גם חוג עיסוי תינוקות יכול לבוא בחשבון בלבד שזה לא סוג המגע היחיד אותו מקבל התינוק.
גם גירוי של הפה או גירוי היניקה יכול לעזור במצב של גזים. היניקה מפעילה את הפה והלשון שהם שרירים טבעתיים. גם המעיים הם שרירים טבעתיים וכך גם פי הטבעת. שרירים טבעתיים נוטים לפעול בצורת שרשרת והם מפעילים אחד את השני ולכן בהפעלת הפה בתנועת יניקה מופעלת גם מערכת העיכול בתנועות של שחרור וכיווץ וקל יותר לשחרר גזים כלואים. לכן רב התינוקות עושים קקי או משחררים גזים כשהם יונקים.
אפשר לגרות עם אצבע או עם מוצץ את הפה, להכניס ולהוציא כדי להפעיל את פעולת היניקה. גם אם אינך מעודדת שימוש במוצץ או אינך מעוניינת שתינוקך יתרגל אליו אפשר להשתמש בו רק לצורכי תירגול וגירוי רפלקס היניקה ופשוט לשחק איתו ולא לתת לו למצוץ אותו לאורך זמן.
כל הדברים האלו יכולים להקל על תקופת הגזים הידועה לשמצה, בין אם מדובר בגזים באמת או לא. בכל אופן צריך לזכור שלא כל בכי מעיד על רעב ולפעמים שאנחנו מניחים כך ונונתים ציצי או בקבוק אנחנו רק מכבידים על הקיבה יותר ומגדילים את המצוקה לכן מומלץ לפני שנותנים אוכל לבדוק אם דברים אחרים לא יכולים להרגיע במקום. יכול להיות שמקור הבכי היה אחר ויש המון סיבות (עייפות, בהלה וכו').
ואולי הדבר החשוב מכל נשמי עמוק, קחי בחשבון שתינוקך חש אותך גם כשאת במתח וגם כשאת רגועה וזה משפיע עליו. כשהוא נכנס למצב כזה של מצוקה כדאי לנסות לנשום מספר נשימות עמוקות ולנסות להירגע, להאט את קצב הלב, אם את תבטחי בעצמך סביר שתינוקך יחוש זאת וידע שיש לו על מי לסמוך.
בהצלחה.
נכתב על ידי עינת דולב הדס, מלווה אמהות אחרי לידה.
