על הורמוני לידה - אוקסיטוצין, אדרנלין ואנדורפינים - וכיצד ניתן להיעזר בהם. » ללדת באהבה

על ההורמונים שאחראים על תהליך הלידה, תפקידם וכיצד נוכל להיעזר בהם ללידה טובה.

אוקסיטוצין – הורמון האהבה

האוקסיטוצין הוא ההורמון העיקרי שגורם להתכווצות שרירי הרחם – לצירי הלידה.
הוא מופרש בפולסים ולכן ההתכווצות וההרפיה שאופייניים לצירי הלידה.

תוצאה של רמת אוקסיטוצין ירודה:

לידה איטית עם צירים מרוחקים / לא יעילים וחוסר התקדמות של הלידה ועד לעצירתה
שלב שני של הלידה ארוך מאוד עם חוסר יכולת / רצון ללחוץ
סיכוי גדול לפתח PPH (דמם אחר לידה)
הנקה לא מוצלחת עקב בעיות ברפלקס שחרור החלב
קשר אם-ילוד פחות מוצלח

וידאו: מים חמים להקלה על כאבי הלידה

https://youtu.be/ZOYN53cncWk

התנאים האופטימאליים להפרשת האוקסיטוצין הם תחושת בטחון ופרטיות והעדר צפייה ביולדת (מישל אודנט). אוקסיטוצין אינו יכול להיות מופרש בעת שמופרש הורמון הדריכות – אדרנלין.

סיבות רפואיות-טיפוליות שגורמות לפגיעה בהפרשת האוקסיטוצין:

חומרי הרדמה – אפידורל והרדמה מקומית משתקים את העצבים במקומות שבהם נדרש גירוי עצבי על מנת להפעיל את שחרור האוקסיטוצין מיתרת המוח
מתן פיטוצין ממקור חיצוני לשם זירוז / השראת לידה גורם לקולטנים ברחם להיות מוצפים והרגישות שלהם יורדת, לכן הגוף יוצר פחות אוקסיטוצין משלו.
אפיזיוטומיה – מידת המתיחה של הפרינאום יורדת ויחד איתה יורדת רמת הגירוי ושוב מיוצר פחות אוקסיטוצין.
הפרדה בין יולדת לילוד – אין גירוי של הפטמות בהנקה ומופרש פחות אוקסיטוצין.

האוקסיטוצין , הורמון האהבה שמופרש בעת הלידה, מגיע לשיא אחרי הלידה על מנת ליצור את הקשר החזק בין האם לתינוק והוא דרוש להנקה יעילה וטובה.

על אדרנלין

האדרנלין מפריע לתהליך הלידה בשלב הראשון שלה, ומועיל בשלב השני שלה

האדרנלין הוא אנטגוניסט להורמון האהבה – אוקסיטוצין
כשהאדרנלין מופרש, אוקסיטוצין לא מופרש
בשלב הראשון של הלידה הפרשת אדרנלין פתאומית תשבש את מהלך הלידה הטבעי.
במצב זה היולדת מוציאה את עצמה ממצב נורמאלי של התכנסות וריכוז (אנדורפינים) והלידה אף עלולה להיעצר לגמרי
(אוקסיטוצין לא מופרש כתוצאה מהפרשת האדרנלין).

בהשפעת האדרנלין יש ירידה בכמות הצירים וכן סיבי שריר סיבוביים בשליש התחתון של הרחם מתכווצים על מנת למנוע את התקדמות הלידה, כנגד ההתכווצויות הרגילות של הצירים. מצב זה יוצר כאב מוגבר וחוסר התקדמות בלידה.
השרירים של היולדת נעשים מתוחים, הנשימה הופכת שטחית והכאב מוגבר.
פחות חמצן יגיע לרחם, פחות חמצן לעובר, ועולה הסיכוי להזדקקות למשככי כאבים.
יש ירידה באספקת דם לרחם (האדרנלין גורם לזרימת דם מוגברת לשרירי השלד, הלב, הראות והמוח).
בהשפעת האדרנלין היולדת מרגישה צורך למצוא מקום בטוח לה ולתינוק שלה, לכן הגוף מאט את התהליכים שמקדמים את הלידה. הגוף לא רוצה ללדת במקום שהוא חושב כ”מסוכן”.
בלידה תקינה שמתנהלת באופן טבעי רמת האדרנלין עולה באופן הדרגתי כהכנה למאמץ בשלב הלידה השני.

האדרנלין נותן לגוף את היכולת לתפקד תוך המאמץ של השלב השני של הלידה.

בשלב השני של הלידה האדרנלין קיים ברמות גבוהות:

היולדות נוטות להיות זקופות, מלאות אנרגיה ועם צורך פתאומי לאחוז מישהו או משהו.
האדרנלין גורם לאם להיות ערנית כשהתינוק נולד, מספיק בכדי להגן על התינוק אם יהיה צורך.
(זה מתבטל במקרה של התערבויות – כשהאם מורדמת / מטושטשת.)
גם התינוק עצמו מפריש אדרנלין במהלך הלידה ולכן נולד ערני , עיניו פקוחות ואישוניו מורחבים.

ניתן לשים לב לסימפטומים אצל היולדת כשרמות האדרנלין עולות:

אי שקט
נשימה מהירה
אישונים מורחבים, קשר עין ממוקד
צמרמורת
קור
עליה בלחץ דם ודופק

בשלב הראשון של הלידה יש לנסות ולהחזיר לגוף את תחושת הביטחון ולבטל את הגורמים שהביאו לעליה באדרנלין. באופן תקין בלידה יש כמות מסוימת של דחק ויש עליה הדרגתית באדרנלין.
אם היולדת נחשפת למקורות דחק נוספים חיצוניים או מושפעת באופן קיצוני ממקורות דחק פנימיים,
יפריש הגוף שלה אדרנלין כדי לעזור לה.

סיבות שיכולות להביא להפרשת אדרנלין ולכן מפריעות ליצירת האוקסיטוצין והאנדורפינים:

סיבות חיצוניות וסביבתיות:

ההגעה עצמה לבית החולים – פעמים רבות צירים מתפתחים בבית וכשהיולדת מגיעה לבית החולים הם מפסיקים, זאת בשל ההרגשה המאיימת משהו של בית החולים על היולדת.
ריח לא נעים, אנשים זרים, רעש והפרעות, אור נדלק / אור חזק, נוכחות של אדם לחוץ ודרוך, בדיקות פנימיות, הרגשה של חשיפה, העברה ממקום למקום, שאילת שאלות, ריבוי מטפלים, בדידות. תנוחות לא נוחות, התערבויות ונהלים לא נעימים.

סיבות פנימיות:

דאגה של היולדת לבריאות העובר, פחד מקרע בפרינאום, פחד ללדת, פחד מכאב, פחד מלהיות אמא לתינוק ,
זכרונות קשים כמו של התעללות מינית, כעס ומבוכה, בעיות עם בן הזוג.
ידע מוקדם יכול לעזור להימנע ממצבים כאלו, בסיבות הפנימיות חשוב לטפל עוד בתקופת ההיריון.

אנדורפינים – משככי כאבים טבעיים של הגוף.

אלו חומרים טבעיים שמופרשים בגזע המוח, בעצבים ובשליה כשהגוף מתאמץ מעבר לגבולות הרגילים.

הפרשת האנדורפינים גורמת לשינוי בפענוח של תחושת הכאב, ולתחושת רווחה וכן משנים את תפיסת הזמן והמקום.
מכיוון שבתקופת ההיריון הגוף צריך לתפקד מעבר למצב הרגיל שלו, עולה רמת האנדורפינים בגוף מחודש לחודש.
לקראת סוף ההיריון רמת האנדורפינים גבוהה וקבועה ונותנת תחושה של רווחה, קבלה, מוכנות לתינוק, שינה לא רציפה, חלומות מוחשיים, ושכחה.
כשהלידה מתחילה והצירים מתגברים יש גירוי ליצירת האנדורפינים.

ככל שגוברת עוצמת הצירים, כך עולה רמת האנדורפינים בגוף היולדת.
רמת האנדורפינים קשורה קשר ישיר לעוצמת הכאב ולהתגברות הצירים והתקדמות הלידה.
רמת האנדורפינים הגבוהה יוצרת מצב תודעתי שונה שמאפשר ליולדת לשכוח מכל מה שסובב אותה ולהתרכז בתהליך הלידה בלבד
כל הפרעה במהלך התקין של הלידה יביא לכשל בין רמת האנדורפינים לתהליך הלידה, מה שיביא לחוסר יכולת של היולדת להתמודד עם הכאב של הצירים ועלול להביא להתערבויות.
הפרשת אנדורפינים תקינה במהלך הלידה במקביל להתגברות הצירים באופן תקין, מגבירה את יכולתה של היולדת להתמודד עם הכאב ללא התערבויות של משככי כאבים.
התערבות בלידה כמו פקיעת הקרומים תגרום להתחזקות הצירים ולכן לעליה ברמת הכאב באופן פתאומי (בגלל הלחץ של ראש התינוק על צוואר הרחם באופן פתאומי), בעוד רמת האנדורפינים עדיין נמוכה יחסית לחוזק הצירים. מצב זה עלול להביא את היולדת להזדקק למשככי כאבים.
כשהתינוק נולד רמות האנדורפינים הגבוהות יוצרות מצב של אופוריה, ערנות ואושר.
האופוריה הזאת שמאפשרת לאם לטפל בתינוק וליצור עימו את הקשר הראשוני לא תהיה קיימת אם לא תהיה עליה הדרגתית של אנדורפינים במשך כל הלידה.
במהלך הלידה מפריש גם העובר אנדורפינים שגורמים להפרשת פרולקטין והכנת השדיים להנקה.
יומיים שלושה אחרי הלידה יש חזרה של רמות האנדורפינים לרמות של לפני ההריון, לכן פעמים רבות נשים חוות את הירידה הזאת כדיכאון (דיכאון לאחר לידה).

בריאות והצלחה.

על הורמוני לידה – אוקסיטוצין, אדרנלין ואנדורפינים – וכיצד ניתן להיעזר בהם.