הפרש גילאים בין אחים: מהו פער גילאים אידיאלי?

מהו הפרש הגילאים האידיאלי בין אחים? מהם היתרונות והחסרונות (עבורם וגם עבורנו, ההורים) של הפרש גילאים גדול לעומת הפרש גילאים קטן בין הילדים?

הספרות המקצועית הרווחת מגדירה את הפער האידיאלי בין אחים כ-3 שנים בממוצע [1]. ומדוע, לדידם, דווקא שלוש שנים? משום שבגיל 3 הילד הבכור הוא עצמאי מספיק כדי לחוש קנאה פחותה לאחיו התינוק שגזל את כל תשומת הלב של אימא ושל אבא (במיוחד של אימא), אולם הוא קטן מספיק כדי להיות חבר של הילד השני בעוד כשנה-שנתיים. אבל – ישנם אנשי מקצוע אשר מטילים ספק בהגדרה זו של הפער האידיאלי, מסיבות שונות. מחקרים שנעשו בנושא הגיעו למסקנות מעניינות שלאו דווקא תואמות את טענות הספרות המקצועית הרווחת (פירוט בהמשך). בנוסף, שיקולים נוספים, פרט לקנאת הילד ולחברות הילדים, מניעים את ההורים ומשפיעים על המשפחה כמכלול (גם על כך בהמשך), כאשר חווייתה האישית של כל משפחה היא שונה, ולכן החלטות שונות הן נכונות עבור משפחות שונות.

לכל הפרש גילאים יש יתרונות וחסרונות. בואו נמנה אותם, לטובת החלטה נבונה יותר עבורכם – כמשפחה אינדיבידואלית עם מאפיינים ייחודיים לכם – ולא כאובייקט סטטיסטי. אנו נדבר על "ילד" ועל "אח" בלשון זכר לשם הנוחות בלבד.

היתרונות והחסרונות של הפרש גילאים קטן (שנה-שנתיים)

כלומר: הילד הבכור בן שנה-שנתיים כאשר אחיו הקטן נולד.

יתרונות הפרש גילאים קטן בין האחים:

• קבלת התינוק החדש קלה יותר, גם לעתיד: זכרונו של ילד הקטן מ-3 שנים אינו מפותח, ובמיוחד הזיכרון לטווח ארוך. עניין זה מוביל לכך כי הילד הבכור לא יזכור את העת בה היה קיים לבדו, בשלוש השנים בהן האח הקטן עדיין לא נולד. מבחינתו האח הקטן "תמיד היה שם", וזה יקל עליו לקבלו כדבר מובן מאליו וימעט התנגדויות לקיומו. במיוחד אם הבכור בן שנה כאשר נולד אחיו הקטן, הסיכוי לכך שהוא ידחה את אחיו החדש קטנה גם משום שגילו הקטן עדיין אינו מאפשר לו להבין מושגים כמו "טריטוריה" או "רכוש אישי" די הצורך [Kidwell, 3], וגם משום שלא קיבל תשומת לב הורית בלעדית למשך זמן ממושך. הציפיות שלו לקבלת תשומת לב הורית בלעדית הן קטנות יותר מאשר ציפיותיו של ילד בן 3, למשל.
• זמן בילוי משפחתי רב: פער הגילאים הקטן מאפשר לילדים להתעניין בדברים דומים מבחינה התפתחותית בשנותיהם הראשונות. כך ההורים יכולים ליהנות מלקיחתם להצגות יחד, לסרטים, למשחקיות וכדומה.
• פער גילאים קטן מאחד משפחות: לפי מחקרים [Hart, 3], פער גילאים של כשנה נמצא כמאחד ביותר משפחות, משום שהקשיים בטיפול בשני ילדים קטנים מאוד הם עצומים עד כדי כך, שאף האב שלא מעוניין להיות מעורב כלל בגידול הילדים נאלץ להתערב וכדי לעזור לשאת במעמסה.
• חברות טובה בין האחים: פער גילאים קטן בין האחים מאפשר להם להיות חברים טובים יותר בעת ילדותם המוקדמת (לאחר השנים הקשות), משום שיש להם יותר תחומי עניין משותפים. אותן תכניות טלביזיה יעניינו אותם, ייתכן ומעגל החברים שלהם יהיה משותף. ולעתים קרובות זה אומר שלהורים יהיה יותר זמן פנוי לעצמם.
• תינוק חדש יעניין את הבכור: סקרנותו של ילד בן שנה-שנתיים נמצאת בשיאה, וכל מושא להתעניינות חדשה ומחקר יעורר את עניינו. תינוק חדש אשר התווסף למשפחה הוא בהחלט מושא מחקר מעניין.
• יצירתיות גבוהה יותר: ככל שפער הגילאים יהיה קטן יותר, כך היצירתיות של הילדים תעלה, כך לפי מחקר של Baer et al [3].
• איחוד השנים המתישות: השנים המתישות של הטיפול האינטנסיבי בשני תינוקות מתאחדות, וזה אומר שהשנים שלאחר מכן ייראו טוב במיוחד מבחינת הזמן הפנוי שיוותר להורים, ובמיוחד לאם. אמנם בשנים הראשונות לא יוותר זמן פנוי לנשימה, אולם לאחר כשנתיים-שלוש הילדים יתחילו להעסיק את עצמם ולהורים לפתע יצוץ פנאי שלא היו רגילים לו.
• זיכרון אימהי קצר: הטיפול בתינוק החדש יהיה קל יותר, שכן עדיין זוכרים "איך לטפל" בתינוק שרק נולד.

חסרונות הפרש גילאים קטן בין אחים:

• אינטליגנציה נמוכה יותר אצל ילד בכור (זכר): מחקרים [Rosenberg and Sutton-Smith,3] מראים, כי האינטליגנציה של הילד הבכור, במידה והוא זכר, היא נמוכה יותר ככל שפער הגילאים בינו לבין אחיו הקטן הוא קטן יותר. מעניין לומר כי ההפך הוא הנכון עבור בת בכורה.
• מרווח הריונות קצר הוא מזיק לאם ולעובר מבחינה בריאותית: מדובר במרווח הקצר מ-6 חודשים (בין הלידה לבין תחילת ההריון שאחריה), אשר מהווה סיכון לסיבוכי לידה, לידה מוקדמת, משקל ילוד נמוך, קריעה של הרחם אצל נשים שלידתם הקודמת בוצעה באמצעות ניתוח קיסרי, ירידת מים מוקדמת, רעלת הריון ואף תמותת ילודים מוקדמת [2].
• סיכון גבוה יותר לאוטיזם אצל התינוק החדש: כניסה מהירה להריון לאחר לידה (בהפרש של שנה ומטה בין האחים, במיוחד) מעלה את הסיכוי לכך שהאם תסבול ממחסורים תזונתיים רבים במהלך הריונה השני. לפי מחקרים הדבר מעלה פי 3 את הסיכוי לכך שיתפתח אוטיזם אצל התינוק החדש שיוולד [Gunnes et al; Cheslack-Postava et al, 3].
• סיכון גבוה יותר למוות בעריסה: ככל שהפער בין ההריונות הוא קטן יותר, כך גדל הסיכוי להתרחשות מוות בעריסה אצל התינוק החדש, כך לפי המכון האמריקני למוות בעריסה [American SIDS Institute, 3].
• חיי האם מתקצרים: מרווח הריונות קצר מ-18 חודשים נמצא כמקצר את משך חייה של האם [Centre for Population Studies; The Independent, 3].
• סיכון גבוה לדיכאון אחרי לידה: כניסה מהירה להריון לאחר לידת הילד הבכור מעלה את הסיכוי לכך שיתפתח אצל האם דיכאון לאחר לידה [Gürel, 3].
• להורים אין זמן פנוי (וזמן השינה הוא מועט במיוחד): תשומת הלב ההורית מפוצלת היטב ולא מאפשרת הרבה (אם בכלל) זמן פנוי עבור ההורים, לעצמם או לזוגיות. גידול ילדים עם הפרש גילאים קטן מהווה עניין מתיש במיוחד.
• זמן אישי של "אחד על אחד" עם כל ילד הוא מועט במיוחד, וכל ילד בנפרד לא מקבל את תשומת הלב לה היה זוכה לו הפרש הגילאים היה גדול יותר. הורים לא מספיקים ליהנות מאופיו של הילד הראשון, וכבר הילד השני הגיע.
• חינוך, תשומת לב וכישורים ייחודיים עלולים להיות מוזנחים: הילד הראשון הוא במידת מה עדיין תינוק בעצמו, ויש לו צרכים שעלולים להיות מוזנחים הצידה משום שלהורים אין די זמן לטפל בהם. זאת ועוד, משום שלהורים לא נותר זמן פנוי רב, לעתים קרובות פיתוח הייחודיות של כל ילד נזנחת הצידה, והילדים לא מקבלים את מיטב החינוך שיכולים היו לקבל לו היו גדלים עם הפרש גילאים גדול יותר. פיתוח כישורים מוזיקליים, אתלטיים, שפתיים ואחרים עלול להיות מטלה בלתי אפשרית עבור ההורים, שמוצאים עצמם נטולי זמן פנוי.
• פיתוח חברויות עבור כל ילד בנפרד עלול להיות מוזנח גם הוא, והילדים אמנם יבלו זמן רב יחד, אך יחסרו זמן בנפרד עם חבריהם – פשוט משום שלהורים יהיה קשה ולעתים בלתי אפשרי לבלות עם האח הקטן אצל החברים של האח הגדול, ולהפך (כאשר עדיין יש צורך בליווי).
• תחרות גבוהה בין האחים: האחים נמצאים בשלבים התפתחותיים דומים ולכן כישוריהם ויכולותיהם מושוות כל העת גם על ידיהם עצמם וגם על ידי הסביבה (עוד על תחרות והדרכים למניעתה – בהמשך). תחרות עזה עלולה להביא לתסכול ולמריבות רבות שעלולות, לעתים, להיגרר לאלימות של ממש. הילד שבדרך כלל סובל יותר מכל מהתחרות הוא הילד הקטן, אשר כישוריו, הדלים יותר, מושווים כל העת לכישוריו של האח הבכור, בעל המסוגלות הרבה יותר. עניין זה נמצא תחת אור הזרקורים במיוחד בגילאי בית הספר, כאשר הילד הצעיר עלול להרגיש כי הוא "חי בצלו" של אחיו הבכור. הדבר עלול לפתח במקרים רבים ביטחון עצמי נמוך אצל הילד הצעיר.
• אגרסיות מרובות ונגטיביות אצל הילד הבכור: בעיקר אם הבכור בן שנתיים כאשר אחיו החדש נולד. הבכור ייטה להתנהגות שלילית כלפי הוריו וכלפי האח הצעיר, ויפתח בעיות רבות יותר (הנוגעות לשינה ולאכילה, למשל) [Kidwell, 3]. לפי מחקרים, גיל שנתיים עודנו צעיר מדי עבור הילד מכדי לחלוק את ההורים עם ילד נוסף, ולכן הבכור מפתח ביטחון עצמי נמוך וטינה עזה כלפי אחיו הקטן.
• התפתחות אשמה קבועה אצל הילד הבכור: הילד הצעיר נולד לפני שהספיק הילד הבכור לאבד את האמונה בכך שכל המתרחש סביבו הינו אשמתו, וכי הוא אחראי לכל מה שקורה. ולכן, הילד הבכור, אשר חושש מדחייה, עלול לגרור את הנטייה לביקורת עצמית גבוהה ולאשמה גם לתוך חייו הבוגרים [Blair, 3].
• קושי בפיתוח קריירה הורית: פיתוח הקריירה של האם או של האב המעורב הוא כמעט ובלתי אפשרי כאשר ישנם שני ילדים קטנים מאוד בבית. הורים רבים דוחים את פיתוח הקריירה לעת אחרת, כאשר הילדים גדולים מעט יותר, עצמאיים יותר, והזמן הפנוי אשר בידיהם – רב יותר.
• קשיים פיננסיים עלולים להיות גדולים יותר: אמנם ניתן להעביר בגדים וצעצועים מהאחד לשני, אולם תיאלצו לרכוש שתי מיטות מעבר, ולשלם עבור שני משפחתונים בו זמנית (המשפחתונים הם השלב היקר ביותר בחינוך הילד עד הגיעו לאוניברסיטה). כאשר הפרש הגילאים הוא גדול יותר, מתאפשר לכם "זמן נשימה פיננסי" כאשר אחד הילדים נמצא בגן מועצה (חינם), ועליכם לשלם רק עבור המשפחתון של הילד הצעיר. זאת ועוד, אין צורך בשתי מיטות מעבר, שכן עד שהקטן יהיה זקוק למיטת מעבר – הגדול כבר יישן במיטה גדולה יותר ויעביר לילד הקטן את מיטתו הישנה. גם בעתיד, כאשר הילדים ירצו ללמוד באוניברסיטה, הקשיים הפיננסיים יורגשו בשנית כאשר יהיה צורך בתשלומים כפולים עבור שניהם בו זמנית.
• יחס גרוע לילדים: מחקרים מראים כי הורים שמביאים ילדים בהפרשים קטנים מתייחסים גרוע יותר לילדיהם, כנראה בשל חוסר סבלנות הנוצר עקב מחסור באנרגיה נפשית [Thompson et al, 3].
• שני הילדים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח בעיות היקשרות: משום שאף אחד מהילדים לא מצליח לקבל תשומת לב אימהית למשך זמן רב ומספק, שני הילדים נמצאים בסיכון לפתח בעיית היקשרות עם האם [Kauai Longitudinal Study, 3]. בעיות היקשרות יוצרות עיכובים התפתחותיים, כיוון שלילדים יש צורך בהיקשרות על מנת להתפתח כראוי.
• קושי בטיפול בילד הבכור בעת ההריון עם הילד השני: לעתים יש צורך בטיפול פיזי בילד הבכור שעודנו קטן מאוד. יתכן וקיבל מכה ויש להרימו, יתכן והוא רץ לכביש ויש לעצור אותו. הדברים הללו קשים מאוד עבור אישה בהריון מתקדם.
• חרדת הפרדה גבוהה אצל הילד הבכור: אחד מן השלבים ההתפתחותיים הנורמליים אצל פעוטות הוא התפתחותה של חרדת הפרדה מן המטפל העיקרי, בדרך כלל האם. כאשר הפרש הגילאים בין האחים הוא קטן, בעיקר כאשר הבכור בן שנתיים ואו אז נולד אחיו הקטן, חרדת ההפרדה תהיה בשיאה. החרדה הנוצרת מפחד ההיפרדות מן האם עלולה ליצור רגרסיות התפתחותיות כהרטבה לילית, בקשה לבקבוק או למוצץ, בכי תינוקי והתנהגות תינוקית ועוד [Probert, 3].

גם אם תשאלו הורים, רבים יענו לכם מניסיונם כי כדאי לכם להביא את הילד השני לא לפני שהבכור בן שנתיים וחצי.

היתרונות והחסרונות של הפרש גילאים של 3 שנים

כלומר: הילד הבכור בן 3 כאשר אחיו הקטן נולד.

יתרונות הפרש גילאים של 3 שנים:

• כבר אפשר לערב את הבכור, אף החל משלב ההריון: הילד הבכור כבר מספיק "גדול" כדי להבין (באופן בסיסי) שאימא בהריון ולכן היא מרגישה מיחושים שונים, ולא בגלל שמשהו נורא עומד להתרחש. בנוסף, אפשר לשתף אותו ולתת לו להרגיש מעורב באמצעות לקיחתו לקניות עבור התינוק העתידי.
• הסיכון הנמוך ביותר לסיבוכים בלידה: כניסה להריון היוצרת פער גילאי של 3 שנים בין האחים היא האידיאלית מבחינת מניעת סיבוכי לידה [Zhu, 3].
• זהו פער אידיאלי לבריאותו של התינוק החדש: ירידה בסיכון להיוולד בטרם עת, עם תת משקל או אנומליות מולדות [Chen et al; Conde-Agudelo et al, 3].
• פיתוח אינדיבידואלי עבור שני הילדים: הילד הבכור מקבל 3 שנים מלאות של תשומת לב הורית מלאה, אשר מאפשרת את פיתוח יכולותיו האינדיבידואליות ואת כישוריו הייחודיים. כאשר הוא מגיע לגיל 3, הוא מעט עצמאי יותר, ונותר בידי ההורים זמן פנוי רב יותר לפיתוח האינדיבידואליות של התינוק החדש. בעוד הבכור נמצא במסגרת חינוכית (גן), האם יכולה לבלות זמן איכות עם התינוק החדש בדיוק כפי שבילתה עם הבכור.
• אינטליגנציה גבוהה יותר אצל הילד הבכור: לפי מחקר [4] אינטליגנציה של ילדים שפורסם ב- Journal of Human Resources, ילדים שמלאו להם יותר משנתיים כאשר אחיהם הקטן נולד הם טובים יותר במתמטיקה ובקריאה לעומת ילדים אשר הפער ביניהם לבין אחיהם הוא קטן יותר. האינטליגנציה של הילד עולה ככל שההשקעה ההורית בו עולה. כאשר הפרש הגילאים הוא קטן יותר משנתיים, להורים את פנאי להשקיע בילד כפי הצורך, ולפתח את יכולותיו האינדיבידואליות.
• חברות בין האחים: חברות קרובה יכולה להתפתח בין האחים גם עם הפרש גילאים של 3 שנים.
• "זמן נשימה" הורי: ההורים מסוגלים "לנשום" בין לידה אחת לשנייה, ומקבלים מעט יותר זמן פנוי אישי וזוגי (אם כי לא הרבה). ההורים מצליחים להתאושש מן הלידה הראשונה לפני שמתרחשת הלידה השנייה, ומגיעים לטיפול בתינוק החדש עם כוחות מחודשים.

חסרונות הפרש גילאים של 3 שנים:

• הפער הקשה ביותר להתמודדות מעשית: לפי מחקרי תצפית [Wagner et al, 3], מצאו כי פער של 3 שנים בין אחים הוא הקשה ביותר עבור ההורים מבחינה מעשית, שכן לא ניתן להתייחס לילד הבכור באותו האופן בו מתייחסים לילד הצעיר, אולם הבכור עודנו צעיר מדי כדי לקבל יחס של בוגר ולדאוג לעצמו.
• קנאת האחים עודנה אינטנסיבית: הבכור מבין היטב את המשמעות של הופעתו של תינוק חדש במשפחה – גזילת תשומת ליבה של אימו, בעיקר – ועלול להתחרות על תשומת הלב הזו באופן עז. הבכור עדיין לא גדול מספיק, ולכן אינו מסוגל להבין כי תינוקות זקוקים ליותר תשומת לב.
• אגרסיביות מרובה ורגרסיות: התפתחות האגרסיות נמצאת בשיאה בגיל 3, והפעוט עלול "להוציא" את תסכוליו באלימות כלפי התינוק החדש וכלפי ההורים. הפעוט מרגיש כי הביטחון שלו במקומו במשפחה מאויים על ידי הופעתו של התינוק החדש [Tremblay, 3]. תחושת האיום על מקומו עלולה להוביל את הפעוט להתנהגות רגרסיבית, להרטבה מחודשת, חזרה למציצת אצבע ולמוצץ, בקשות לבקבוק ודיבור תינוקי. התנהגות זו בשיאה כאשר קיים פער גילאי של 3 שנים [Probert, 3].
• הסיכון להתפתחות אוטיזם עדיין גבוה יותר: הסיכון להתפתחות אוטיזם אצל התינוק החדש עודנו גבוה יותר אצל תינוק שאחיו גדול ממנו ב-3 שנים בלבד, מאשר אצל תינוק שאחיו גדול ממנו ביותר מ-3 שנים [Cheslack-Postava et al, 3].
• תסמונת "המלך שהודח": אלפרד אדלר, פסיכואנליטיקאי, מייסד זרם הפסיכולוגיה האינדיבידואליסטית, קרא לילד הבכור "המלך המודח". לפיו, הילד הבכור אשר נהנה מתשומת הלב המלאה של הוריו עד רגע הלידה השנייה מרגיש כי הוא נדחק הצידה, וכי אהבת אימו נגזלה ממנו. אותו "מלך המודח" יפתח קנאה עזה באחיו הקטן, ויחוש כאב ואכזבה אשר יוביל אותו לפיתוח עצמאות ולבידוד. המלכים המודחים ילמדו לשרוד, כילדים, ללא תשומת לב מן הסביבה ואף ללא תלות בחיבה. ילדים אלו יפתחו פסימיות כלפי העתיד, וזיקה חזקה לעבר – הכול בגלל "זכרון הכתר האבוד", הכתר שנלקח מהם בעת ילדותם [5].
  כיצד יתנהג הבכור שלנו, "המלך שהודח", לאור היוולדו של התינוק החדש למשפחה?
  הפעוט בן השלוש מעוניין להחזיר לעצמו את "הכתר", והתנהגותו תוביל לכך באופן מודע או בלתי מודע בדרכים שונות: רגרסיה (הרטבה בלילה, דרישות למוצץ או לבקבוק לאחר שנגמל וכדומה), כעס כלפי התינוק החדש וניסיונות להזיק לו ולהתנכל לו, כעס כלפי ההורים, התפרצויות זעם, התפרצויות קנאה ופיתוח תחרותיות גדולה כלפי התינוק.
  איך נוכל אנו, ההורים, להתמודד עם תסמונת "המלך שהודח"?
  • פיתוח "שותפות גורל" והדגשת הפרש הגילאים: נבקש מהפעוט בן ה-3 לעזור לנו עם התינוק ונגרום לו להרגיש כי הוא איננו בתחרות איתו כי אם אחיו הגדול והבוגר. התינוק הוא קטן והוא – גדול. המחשת ההבדל ביניהם יכולה להתבצע על ידי בקשת עזרה מהבכור בכל הנוגע לטיפול בתינוק: להביא לנו חיתול או צעצוע מהחדר, להחזיק (יחד אתנו) עבור התינוק בקבוק שתיה, להצחיק את התינוק ולשחק איתו. דרך נוספת להדגיש את הפרש הגילאים ביניהם היא להלל את יכולותיו הבוגרות של הבכור בפני כל, ובמיוחד בפני אחיו התינוק. "ידעתם שליאור כבר יודע לשים גרביים לבד?", "תינוקי, אתה יודע שאחיך יודע למסור כדור? יום אחד הוא ילמד גם אותך לעשות זאת", וכדומה.
  • הקדשת זמן "אחד על אחד" ללא התינוק: זמן אישי עם הבכור הוא חשוב ביותר לאחר היוולדו של התינוק החדש, ועלינו לתת לכך תשומת לב קבועה – יום קבוע במהלך השבוע, למשל. "בימי שני אחר הצהריים אני רק עם אימא" / כל יום שלישי אחר הצהריים אני עם אבא לבד". על הפעוט להרגיש כי ישנם זמנים שבהם אימא ואבא הם רק שלו, והוא לא צריך לחלוק אותם עם אף אחד. זה יקל עליו נפשית את המעבר.

היתרונות והחסרונות של הפרש גילאים של 4 שנים ומעלה

כלומר: הילד הבכור בן 4 או יותר כאשר אחיו הקטן נולד.

יתרונות הפרש גילאים של 4 שנים ומעלה:

• הפער הטוב ביותר להתפתחותו הנפשית והחברתית של הילד: לפי Kidwell [3], "זה משחרר את ההורה מן הצורך לעמוד בדרישות ולחצים של שני ילדים קרובים זה לזה בגיל, ובכך מאפשר להורים ולילדים זמן רב יותר באינטראקציה של אחד לאחד על מערכת יחסים תומכת ורגועה יותר". בערך בגיל חמש, ילדים מפתחים עצמאות מובחנת, אשר מאפשרת להורים לאזן את הצרכים של יותר מילד אחד. רובם יכולים לקחת לעצמם חטיף, לבדר את עצמם בחדר שלהם, או לשחק עם חבר בזמן שההורים מטפלים בתינוק החדש.
  
• בנים בכורים מרוויחים יותר: בנים בכורים ירוויחו יותר נקודות IQ (האינטליגנציה שלהם תהיה גבוהה יותר) כאשר פער הגילאים בינם לבין אחיהם הוא גדול מ-4 שנים [Rosenberg and Sutton-Smith, 3].
• פיתוח יכולות חברתיות עבור כל ילד: כאשר הפרש הגילאים הוא גדול, ההורים יכולים לפתח באופן טוב יותר את החברויות האישיות של כל ילד בנפרד. הילד הבכור קיבל את תשומת הלב בפיתוח החברויות שלו בגן ביחד עם ההורים, ועתה, כשהוא גדול יותר, עצמאי יותר וכבר הולך לחברים ונשאר שם לבד בלי ההורים, להורים מתאפשר לפתח גם את החברויות של הילד הקטן.
• פיתוח ייחודיות עבור כל ילד: כאשר הפרש הגילאים גדול, מתאפשר יותר זמן לפיתוח יכולותיו וכישוריו הייחודיים של כל ילד באופן אישי.
• זהו פער טוב לביטחונו העצמי של הילד הבכור: מאחר והילד הבכור קיבל תשומת לב הורית גדולה במשך שנים, יש בו יותר ביטחון והוא חש עצמאי יותר. ככל שיחסי הורים-ילד הם אקסקלוסיביים למשך זמן רב יותר, או לפחות נדמים כאקסקלוסיביים, כך היחסים יהיו חזקים יותר, וגם הילד יהיה חזק יותר נפשית, כדי לעמוד ב"הפרעתו" של תינוק חדש למערכת היחסים. "הילד הבכור כבר התפתח בצורה קוגניטיבית כך שהוא מסוגל להבין כי הגעתו של התינוק החדש איננה בגלל שהוא לא מספיק לפתע, או משום שעשה משהו לא בסדר" [Blair, 3].
• קנאה מעטה בלבד בין האחים: כאשר הבכור כבר "ילד גדול", יש בו בגרות אינטלקטואלית ועצמאות רבה יותר, ולכן הוא נמצא בעמדה טובה יותר להבנת מרקם היחסים במשפחה. עובדה זו מאפשרת לו להימלט מכבלי הקנאה, שכן הוא מרגיש שאינו משתווה לאחיו התינוק, ואינו מתחרה על אותו סוג של תשומת לב. הבכור הבוגר רואה בתינוק תוספת נחמדה למשפחה, שאפשר ליהנות ממנה. הוא לא רואה עצמו חולק את תשומת הלב של אימא יחד עם התינוק, אלא רואה עצמו כחולק את התינוק ביחד עם אימא [Aldort, 3].
• תחרות פחותה בין האחים: הפרש הגילאים הגדול מאפשר לילד הבכור לראות עצמו נבדל מאחיו הקטן, ולהיות מודע לכך שיכולותיו הן טובות יותר וכי כישוריו הם רבים יותר. התחרות על המשאבים ההוריים עדיין נמצאת, שכן הילד תמיד זקוק לתשומת לב ולאהבת ההורים, אולם כל השאר – מועט ביותר. עניין זה מקל על ההתנהלות המשפחתית היומיומית.
• מערכת יחסים בעלת משמעות: כאשר ילדים עם פער גילאים גדול מ-4 שנים משחקים יחד, למשחק שלהם יש ערך נפשי רב יותר מאשר משחק של "שווים בין שווים", שכן המשחק שלהם מכיל אלמנטים של טיפוח הגדול את הקטן [Gray, 3]. זאת ועוד, אחים אשר ביניהם 4 שנים ויותר, נוטים לקבל עזרה בקלות רבה יותר האחד מהשני (בדרך כלל הקטן מן הגדול), והם מוכנים יותר לשבח האחד את השני וללמד האחד את השני [Probert, 3].
• פחות אגרסיביות כלפי התינוק וכלפי ההורים: סביר כי הילד הבכור לא יפתח אגרסיביות כלפי ההורים וכלפי התינוק, ויתנהג יותר בעדינות ליד התינוק. תוקפנות פיזית אצל ילדים היא נפוצה ביותר בגילאי שנתיים עד ארבע, ויורדת בהדרגה [Tremblay, 3].
• היקשרות חזקה יותר בין האם לתינוק החדש: אם עברו 4 שנים או יותר מאז הלידה האחרונה, סביר יותר כי האם תתייחס לתינוק החדש עם אותה תשומת לב מיוחדת והאהבה שהרעיפה על ילדה הראשון [Goleman, 3].
• שותפות הגורל מובנת יותר אצל הבכור: הפעוט הבכור פיתח מעט מודעות סביבתית והבנה לנדרש ממנו, ולכן יהיה קל יותר לבקש ממנו עזרה עם התינוק, לשמור על שקט וכדומה. בנוסף, יש בו יכולת גדולה יותר לשתף פעולה, והוא מתורגל יותר בסבלנות, שיתוף וחמלה. ישנם מחקרים אשר מצאו כי ילדים עם פער גילאים גדול יותר ביניהם לבין אחיהם הם בעלי יכולת תקשורתית גבוהה יותר מילדים שאחיהם נולדו בפער גילאים קטן [Wagner et al, 3].
• סיכון להתפתחות אוטיזם יורד: הסיכוי שיתפתח אוטיזם אצל האח הצעיר יותר יורד כאשר פער הגילאים בין האחים עולה [Cheslack-Postava et al, 3].
• הפער הטוב ביותר עבור הורים שמעוניינים בקריירה: לפי מחקרים, פער של 4 שנים ומעלה בין אחים הוא הפער הטוב ביותר עבור הורים – בעיקר אימהות – אשר מעוניינים באנרגיה ובפנאי שיאפשר להם לפתח קריירה [Troske and Voicu, 3].
• אנרגיה, זמן וכוח: להורים יש יותר אנרגיה להשקיע בילדיהם, ואיכות זמן הבילוי עימם גבוהה יותר. הורים נהנים יותר מילדיהם, ומכל ילד בנפרד, כאשר פער הגילאים בין האחים הוא גדול יותר.
• ביטחון הורי גבוה יותר: לאחר שנים בהם תרגלתם את היותכם הורים, עתה יש לכם ביטחון רב יותר ביכולותיכם, ויכולת הבנה טובה יותר של התנהגות, השלכות, ולמידה מטעויות.
• זוגיות חזקה יותר: להורים יש יותר פנאי לפתח מערכת זוגית חזקה ויציבה יותר.

חסרונות הפרש גילאים של 4 שנים ומעלה:

• חברות ושותפות פחותה, לפחות בגיל קטן: לילדים עם פער גילאים גדול קשה לשחק יחד – האחד בונה מגדלים בלגו בעוד השני מכניס אותם לפה. כאשר יש הפרש גילאים גדול השותפות בין האחים היא פחותה ולכן, לא יתפתח ביניהם שוויון אמתי בעודם קטנים. תחומי העניין השונים שלהם לעתים ירחיקו ביניהם והבכור רוצה לבלות יותר עם חבריו, אולם עניין טבעי זה עלול להשתנות בעתיד, ואחים רבים "הופכים להיות" חברים טובים עם התבגרותם, בעיקר אם הפרש הגילאים ביניהם לא גדול מחמש-שש שנים. ככל שהפער גדול יותר מכך, הקשר בין האחים יהיה רופף יותר.
• הימתחותן של "השנים המתישות": אותן שנים של טיפול ראשוני בתינוק ובפעוט הן המתישות ביותר, ומרווח גדול בין האחים גורם ל"מריחת" התשישות על פני שנים רבות יותר.
• סיכוי לחזרתו של דיכאון לאחר לידה: אם יש אצל האם היסטוריה של דיכאון לאחר לידה, הסיכוי לפתחו בשנית עולה ככל שהמרווח בין הלידות הוא גדול יותר [Munk-Olsen, 3]. קשה לאם לחזור ל"מצב טיפול בתינוק" לאחר שנהנתה, סוף סוף, ממעט עצמאות של הילד הבכור, אשר העניקה לה בחזרה גם את עצמאותה שלה.

על תחרות בין אחים: חסרונות פער גילאים קטן, יתרונות פער גילאים גדול

כאשר הפרש הגילאים קטן במיוחד, והילדים מרגישים כי המשימות ההתפתחותיות שלהם הן זהות, נוצרת ביניהם תחרות יכולות והישגים. תחרות שכזו היא נפוצה במיוחד אצל זוגות תאומים, כאשר לעתים קרובות הסביבה היא זו שמייצרת ומזינה את התחרות אף מבלי משים.

פער גילאים גדול יותר בין אחים מאפשר לכל ילד מקום משלו בבית, עם שלבי התפתחות שונים, עם ציפיות שונות להישגים וללא תחרות אמתית עם אחיו הגדול או הקטן. אחים אשר ביניהם פער גילאים גדול חווים ומתנסים בחוויות שונות מאוד בזמנים זהים. בעוד האח הקטן מתמודד עם סוגיית קשירת שרוכים בנעליים או צחצוח שיניים עצמאי, למשל, האח הגדול מתמודד עם אינטריגות פנימיות בבית הספר היסודי ועם קליקות חברתיות. בנוגע להתפתחות התחרות ביניהם, האח הקטן יודע היטב, למשל, כי יכולותיו אינן זהות ליכולותיו של אחיו הגדול לא משום שהוא טוב פחות, אלא משום שהוא קטן יותר, וכי בעוד כמה שנים יכולותיו ישתפרו ויגיעו ליכולותיו של אחיו הגדול. כך גם אח הגדול אשר עלול להרגיש כי אחיו הקטן גוזל את מירב תשומת הלב מן ההורים, עלול להרגיש טוב יותר עם עצמו ולמתן את תחושת אי השוויון באמצעות זכויות יתר שמקבל גם הוא מן הצד השני, זכויות הניתנות לגדולים בלבד כמו להישאר ער עד מאוחר, לשחק משחקים "של גדולים", לישון אצל חברים, לקבל מן ההורים תחושה כי הוא גדול יותר ו"מבין", וכדומה.

תחרות בין אחים גורמת לתסכול רב אצל הילדים וגם אצל ההורים [6], ולעתים היא מלווה ברגשות שליליים חזקים מאוד אשר גורמים, אם הם לא מטופלים, לנזקים נפשיים אצל הילדים. אל לסביבה לחזק את התחרות אלא לנסות למתן אותה.

איך ממתנים תחרות בין אחים?

• לא לאפשר אלימות. אם אינכם מצליחים להשתלט על המריבות בין האחים והן הופכות לאלימות, עליכם לפנות לייעוץ הורי בהקדם על מנת לעצור את התופעה לפני שהיא תתעצם ותגרום לנזק נפשי גדול יותר אצל הילדים.
• לא לעודד הלשנות: אם נשבח את אחד האחים על הלשנה על אחיו, אנו נעודד התנהגות אשר מרחיקה ביניהם ומגדילה ביניהם את הפערים.
• אל לכם להשוות בין האחים. כל השוואה עלולה לגרום לנזק. עליכם להסביר גם לסביבה הקרובה (סבים וסבתות, דודים) וללבקש מהם להימנע מהשוואות בין האחים. משפטים כמו: "מדוע אתה לא מתנהג כמו אחיך?" או: "תראי איך אחותך מתנהגת יפה" מגבירים את התסכול אצל הילד ורק מרחיקים בינכם לבינו ובינו לבין אחיו.
• הימנעו מתיוג ילדיכם ומקיבועם בתפקידים ספציפיים: כאשר אנו מחליטים כי הילד "הוא כזה", אנחנו לא מאפשרים לו להשתנות ולהתפתח, משום שהוא נמצא בתוך "קובייה" של ציפיות והגדרות מנחות. ילד שמרגיש כי אנו מקבעים אותו בתוך תחומים שהוא מעוניין לצאת מהם עלול להתמרד ולצאת כנגדנו, ואנו עלולים לאבד את הקשר הקרוב והאישי אליו, ואף להזיק לו נפשית במידה ולא יתמרד ויתקבע בתוך ההגדרות שהחלטנו עבורו אנחנו.
• הימנעו מהעדפות ואפליות. אם אתם מרגישים פחות "מחוברים" לאחד הילדים, עליכם לתקן את המצב ובמהרה. היו בטוחים כי הילד מרגיש בכך. עליכם לנסות ולהתקרב אליו בדרכים בהן לא ניסיתם עד כה, ואם אינכם מצליחים עליכם לפנות להדרכה הורית מתאימה. בנוסף, נסו לשים לב אם אתם מקיימים "אפליה מתקנת" באמצעות יחס מועדף לילד החלש יותר בין האחים, או "עודף יחס" לילד שנחשב ליותר בעייתי. יחס מועדף (בין אם הוא חיובי או שלילי – יחס הוא יחס) גם הוא עלול ליצור תחרות בין האחים.
• פרגנו לילדים על התנהגות טובה ומיטיבה: דברי שבח מעודדים חזרה על התנהגות טובה שאתם מעוניינים לחזק. שימו לב לדברים הקטנים והאירו אותם.
• היו אתם דוגמה אישית לילדיכם. אנו הדוגמה הטובה ביותר לחיקוי עבור ילדינו, ואם אנו מתנהגים בצורה תחרותית, עלינו לדעת כי הם לומדים זאת מאיתנו. עלינו תחילה לתקן את עצמנו כדי לא לגרום להם לחזור על הטעויות שלנו מתוך חיקוי טבעי.

אז מהי ההחלטה הטובה ביותר עבורכם כמשפחה?

מקורות מידע והערות:

1. ליאת קרן, פסיכותרפיסטית לילדים ונוער / הרווח האידאלי בין אחים: כל היתרונות – והחסרונות, YNET
2. לפי מחקר שבוצע על ידי ד"ר סורינה גריסרו ועמיתיה מבית החולים "שערי צדק" בירושלים / מתי לעשות את הילד השני? / אתר כללית
3. דיווח באתר thealphaparent.com
4. דיווח "זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות", פבר' 2012
5. סדר לידה / בטיפולנט
6. תחרות בין אחים / בטיפולנט