על השלב הראשון של הלידה: מחיקה ופתיחה של צוואר הרחם, והסברים נוספים.

לאחר הלידה - אם מניקה את התינוק החדש שלה — לאחר הלידה – אם מניקה את התינוק החדש שלה. תמונה באדיבות pixabay

השלב הראשון של הלידה – בשלב זה מתרחשים מחיקה ופתיחה של צוואר הרחם

(בשלב הבא יעבור התינוק דרך צוואר הרחם לתעלת הלידה, הנרתיק, והחוצה…)

לא ידוע מדוע מתחילה לידה בדיוק מתי שהיא מתחילה אצל כל אישה. הבנת התהליך הפיזיולוגי של הלידה היא כלי חשוב בדרכך ללידה טובה.

וידאו – צפי באנימציה מקסימה המראה מה קורה בזמן לידה בתוך הרחם – פתיחה ומחיקה של צוואר הרחם ויציאת התינוק החוצה:

https://youtu.be/Xath6kOf0NE

1. השלב הלטנטי (סמוי) –

מחיקה ופתיחה של צוואר הרחם 0-3 ס”מ.
כשבועיים לפני הלידה הגוף מתחיל להפריש הורמונים שגורמים להתרככות
והבשלת צוואר הרחם, כדי שיהיה מוכן להיפתח בשעת הלידה.
לפני הלידה ראש התינוק מתבסס במבוא האגן, בקוטר המרבי של מבוא האגן.
צוואר הרחם הולך ונפתח וככל שהוא נפתח כך יורד ראש התינוק בהדרגה לתוך מרחב האגן.
בלידה ראשונה תהיה קודם מחיקה ואח”כ פתיחה. בלידות חוזרות זה קורה ביחד.
מחיקה: צוואר הרחם הופך להיות חלק מהחלק התחתון של הרחם. עולה למעלה. נמחק. נעלם.
כשהראש יורד הוא לוחץ על צוואר הרחם שנמשך ומרחב סביב הראש
וכך גורם להתקדמות הצירים והלידה ע”י הפרשת אוקסיטוצין
את השלב הלטנטי (לפחות) רצוי לעבור בבית ולהגיע לבית החולים במצב של לידה פעילה.

צוואר הרחם סגור.

2. השלב האקטיבי –

נגמר בפתיחה גמורה (4-10 ס”מ)
הצירים הולכים ונהיים תכופים יותר וחזקים יותר.
ציר כל 2-4 דקות באורך 45-60 שניות, כאבים יותר חזקים –
ככה לפחות צריך להגיע לחדר לידה.

קצב הפתיחה של צוואר הרחם בשלב זה הוא בערך 1-2 ס”מ לשעה.
לקראת סוף השלב האקטיבי בערך בפתיחה 8,
ישנו שלב המעבר –
אופי הצירים משתנה –
הם נעשים חזקים מהירים ותכופים, לפעמים מלווים בתחושה של לחץ.
שלב זה הוא נקודת מפנה בין השלב שבו צוואר הרחם
מגיע לפתיחה מלאה, לבין כניסת התינוק לתעלת הלידה
ותחילת צירי הלחץ הראשונים.

זהו זמן רגיש מאוד עבור היולדת.
צוואר הרחם מסיים להיפתח, הרחם פתוח לרווחה והיולדת עומדת בפני הלידה עצמה, יציאת התינוק החוצה.
בסוף שלב זה כשהפתיחה היא מלאה, ראש התינוק יצא מהרחם עד לאוזניו והרחם פתוח כדי לאפשר לו לצאת ולעבור בתעלת הלידה.

צוואר הרחם פתוח.

שלב המנוחה:

לפני תחילת השלב השני, כשהעובר עדיין לא התחיל את הירידה לתוך תעלת הלידה ,תיתכן הפוגה בצירים, כיוון שהראש “צף” באגן, האוקסיטוצין מופרש פחות, וליולדת יש הזדמנות לנוח ולהתכונן לשלב הבא.
הפסקה זאת מאפשרת לרחם להמשיך להתעבות בחלקו העליון ולהתארגן מחדש לקראת דחיפת התינוק החוצה דרך תעלת הלידה.
בשלב המנוחה יתכן וימשיכו להיות צירים חזקים אך לא יהיה דחף ללחוץ. זאת במקרה שראש התינוק עדיין גבוה ולא מגרה את נקודת הלחץ. חשוב להתנועע ולהשתמש בתנוחות שיעזרו לראש התינוק לרדת למטה.
אם אינך מרגישה דחף ללחוץ: צרי סביבך אוירה אינטימית ובטוחה, חמימה, שקטה, שתי ואגרי כוח להמשך. חכי בסבלנות. אפשר להתחיל להתנועע, ניתן להיעזר בעיסוי פטמות או שיטות אחרות להעלות את רמות האוקסיטוצין.
נסי להימנע מלהתחיל ללחוץ באופן יזום.
הגישה הרפואית המקובלת עדיין ברוב בתי החולים היא להורות לנשים להתחיל ללחוץ באופן יזום ברגע שצוואר הרחם שלהן מגיע לפתיחה של 10 ס”מ, גם אם אינן חשת כל דחף ללחוץ, זאת מתוך מחשבה שהלחיצות יקדמו את הלידה ואפילו “יקצרו את הסבל של האישה”.
לרוב, לחיצות באופן יזום לא יקדמו את הלידה , אולם יפגעו ברצפת האגן.

מה יכול לעזור לקדם את הלידה בשלב הסמוי הלטנטי

שמירה על רמת אדרנלין נמוכה ועל רמת אוקסיטוצין גבוהה
יחסי מין
קיום יחסי מין גורם להפרשת אוקסיטוצין, ובנוזל הזרע יש פרוסטגלנדינים שעוזרים בריכוך צוואר הרחם.
עיסוי פטמות – יש להיזהר, על אף שזהו מזרז לידה טבעי יש לזכור שרמות האוקסיטוצין שמופרשות בעקבות עיסוי פטמות אינן ידועות מראש ועלולות להיות גבוהות ולהביא לעלייה חדה ברמת הצירים. לכן להשתמש רק אם נדמה שהלידה “נתקעת”.
נשיקות וחיבוקים יכולים לעזור ולהחזיר לגוף את התחושה של הביטחון שבהעדרו הופסקו הצירים.
אמבטיה או מקלחת יכולים מאד לעזור (מים לא חמים מדיי).
חימום החדר והיולדת
“אוהל לידה” – הביאו מהבית שמיכה / לונגי שאתם אוהבים, ובשעת הצורך היכנסו שניכם אל מתחת, כמו אוהל זוגי קטן שיסתיר את חדר הלידה עם המכשירים הרפואיים וייתן לכם מרווח אינטימי להירגע בו.
לנשום עמוק , להרפות נשימה.
שיאצו ורפלקסולוגיה יכולים לזרז תהליך שהתחיל ובתנאי שיודעים מה לעשות והיכן ללחוץ. כך גם שיטות טיפול נוספות.
תנועתיות – תנועה וטלטולי אגן עוזרים בקידום הלידה, ישיבה על כדור, השענות קדימה, השענות על חפץ (מאפשר גם קבלת מסג’ בגב התחתון).
תנוחות זקופות, הליכה
השלב הזה יכול להמשך גם שבועיים, אבל בדרך כלל מדובר בפרק זמן קצר בהרבה.
יש לקחת בחשבון שיש נשים שאין להן צירים מסודרים עד לסוף הלידה – להיות קשובים.

מה יכול לעזור לקדם את הלידה בשלב האקטיבי – פעיל

תנועתיות ותנוחות מתאימות –
להימנע משכיבה על הגב
אם העובר נמצא במנח או מצג חריג – להימנע מכריעה עמוקה. לחכות שהעובר ישנה את תנוחתו.
כריעה היא התנוחה האידיאלית בזמן הצירים והלידה: האגן נמצא בפתיחה מרבית, כוח הכבידה פועל עם הלידה, הצירים מתחזקים בעקבות הלחץ המוגבר של ראש התינוק על צוואר הרחם.
כריעה בין הצירים עוזרת לאגן להתרחב ומעודדת את ירידת התינוק.
תנוחות על הברכיים: עמידה על שש או עמידה על הברכיים בגב זקוף – תנוחות אלו טובות לסוף השלב הראשון של הלידה כשהצירים מתחזקים, בעיקר עוזרות תנוחות אלו לצירים המורגשים חזק בגב.
ניתן לנווט את עוצמת הצירים בעזרת התנוחות – תנוחה אופקית תוריד את הלחץ ואת כוח הכבידה מצוואר הרחם ותוריד את עוצמת הצירים ולהיפך.
שכיבה על הצד – עדיפה משכיבה על הגב ומאפשרת יותר תנועה.

בקורס הכנה ללידה תתרגלו אפשרויות שונות לתנועה ותנוחות בשלבי הלידה השונים ותלמדו את השפעתם על הגוף ועל תהליך הלידה.

בין הצירים – לנוח.

הרפיה של רצפת האגן .- הניחי לקצב הטבעי של הצירים להוביל אותך, הרפי את גופך, השתמשי בדמיון והניחי לרחם לעשות את עבודתו. הוא יודע איך.
בשלב המעבר קל לשכוח את היעד ולהיכנע לייאוש. חשוב לא להפוך את ההתמודדות עם הצירים למאבק, פה נכנסת עזרתו של בן הזוג. מילות תמיכה, להזכיר את היעד, מילות העצמה, יעזרו בשלב זה .
חשוב: להתערב רק אם צריך. אם יולדת מסוגלת לבד – להניח לה, ורק להיות. הזמן הזה נתמך ע”י שחרור דחפים בלתי רצוניים והסחת דעת כלשהי עלולה לעכב את הלידה…

בהצלחה!