את כבר בסוף ההריון אבל לידה לא מתחילה?
וכל-כך לא פשוט לחכות…
לילה, את שוכבת ערה
אולי הלילה זה סוף סוף יקרה , אולי זה יתחיל,
התיק כבר מוכן. .אמא והחותנת בכוננות להקפצה, ושום דבר לא קורה…
( טוב אם אפשר לקרוא לכאבי הגב שום דבר, אם אפשר לקרוא ללחץ בשלפוחית השתן שמכריח אותך לקום שוב ושוב ..שום דבר.. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על המחשבות שלא נותנות לישון.)
את קמה בבוקר ושולחת את הילד לגן, נשיקה לבן הזוג "תהיה זמין " ו"תבוא ישר אם אני מתקשרת ".
את בטוחה שהינה זה מגיע, התאריך כבר עבר לפני 3 ימים ,את כבר לא יכולה לשכב, ולא לשבת, על עמידה בכלל כבר מי מדבר כי הרגליים נפוחות …ובדיוק עכשיו הגיעו החמסינים ואי אפשר לצאת החוצה, כולם בעבודה ,כולם בעולם, ואת נשארת לבד, כבדה, לחוצה, ובעיקר מחכה!!!
ככה עוברות השעות ואת מרגישה קצת מוזר ואולי טיפה לחץ, ואולי איזושהי התכווצות,
נו יאללה אולי ..""אבל זה לא זה.. את אפילו מדברת עם התינוק, מסבירה לו שאת ממש רוצה כבר להיות אחרי, שהמתח והלחץ הזה הורגים אותך,שגם ככה את כבר לא ישנה בלילות , שהגיע הזמן שתפגשו. ונו למה הוא מחכה כבר?
וכאילו כל זה לא מספיק אימא שלך מתקשרת : "נו.." מה עוד אין כלום, אולי תלכי לבית חולים.." "רק תראי שהכל בסדר ".את כבר לא יודעת מה את יותר: כועסת או בלחץ .
מנסה לשמור על קול רגוע ואומרת "אימא הייתי לפני יומיים ואמרו שהכל בסדר " "זה לגמרה נורמלי שזה לוקח עוד כמה ימים ",
סוגרת את הטלפון ואומרת לעצמך :..מה נורמלי בזה .??אני תכף מאבדת את השפיות…ולמה אני לא יכולה להיות מאלה שיולדות מוקדם? מה היה רע בשבוע 38, גם על 39 הייתי מתפשרת…
לצערי אין לי פתרונות קסם לימים הקשים האלה
.מלבד ההבנה שאת לא היחידה, שזה קורה לה ,זה קורה לכל כך הרבה, וכולן מרגישות בדיוק כמוך.
ואם זה לא הצליח לנחם אותך אולי המחשבה שזה יכול לקחת מקסימום עוד שבוע וחצי ,תעזור קצת…
ובינתיים אל תנסי לעשות כלום, קחי לעצמך חופשה מהחיים, הקריני לך סרט שאת אוהבת,
או קחי ספר מתח או רומן סוחט דמעות, רגלים למעלה, מאכלים שאת אוהבת (גם הכי משמינים),אמבטיה כיפית עם קצף. .החיים הטובים
כל מה שאת לא ממש מרשה לעצמך בדרך כלל ,הפעם זה בסדר תכף מגיעה העבודה הקשה!
ומי יודע. .אולי זה יזרז את הלידה. .וגם אם לא, תהני מהחופשה שנפלה בחלקך.
בהצלחה!
ג'יני אושרי
