ברגע זה ממש, ה-08.12.2017, שעה 04:42, המוח שלי משחק נגד עצמו. הצד החזק ינצח, והצד השני יפסיד בלי טיפה של כבוד
אבולוציה, גבירותיי ורבותיי! 'החזק' הוא זה ששורד. זה שמתאים את עצמו לסביבה, יותר נכון. כמו מדונה, רק בחיידק. או נגיף. או ג'ירפה.
ידעתן.ם שפעם היו גם ג'ירפות עם צוואר קצר?
אלא שאז מקור מזונן החל להיפגע: העשב הירוק והנמוך ועלי העץ הנמוכים החלו להתמעט ובסופו של דבר להיעלם לחלוטין*. לג'ירפות הנמוכות לא היה מה לאכול, והן נכחדו. הג'ירפות שאנחנו מכירים, בעלות הצוואר הארוך, שרדו רק מכיוון שמקור מזונן לא נפגע. העצים הגבוהים והחזקים שמהם הן ניזונות שרדו את התקופה הקשה – וכך הג'ירפות שלנו הגיעו עד הלום.
וכאן המקום להבהיר דבר מה חשוב: אני לא מדענית, לא רופאה ולא בטיח. אני אישה סקרנית. אוהבת לקרוא מידע באתרי מדע מהימנים שאני משוטטת בהם כדרך קבע – סה טו. נמשיך.
אז איפה היינו?
לפני כמה ימים השתתפתי בשיחת אימהות ילדי הגן של בני, והנושא הבוער היה חיסונים. או יותר נכון: "למה האמא ההיא לא מחסנת", ובכך מסכנת את כל הילדים שלנו בחשיפה למחלות זיהומיות מסוכנות.
שיחה נוספת על חיסונים התרחשה מול אם אחרת, בזמן אחר. הפעם על השולחן היה שרוע נגיף הפפילומה. האם המודאגת סיפרה לי על נערה שחוסנה ולקתה בשיתוק. מפחיד.
אין לי בת בגיל ההתבגרות, ובכל זאת – זה מעניין. אם זה נכון, זה מציג את משרד הבריאות באור שחור למדי ומעלה את השאלה – האם משרד הבריאות פועל לרעת הציבור גם** בנושא החיסונים? אבל אז התחלתי לקרוא קצת מידע באתרים המדעיים האהובים עליי.
כדי להירגע (בנוגע לחיסון נגד הפפילומה, לא בנוגע למשרד הבריאות), צריך לקרוא את המאמר במלואו.
מתוך מאמר של ד"ר ארז גרטי באתר מכון דוידסון (הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע), "החיסון נגד פפילומה בטוח לחלוטין":
"אנשים לוקים במחלות אוטואימוניות או בהפרעות נוירולוגיות קשות כמו שיתוק מסיבות שונות ומשונות. פעמים רבות הן מתפרצות בגיל ההתבגרות, מה שמגדיל את הסבירות שאירוע כזה יתרחש סמוך למתן החיסון נגד נגיף הפפילומה, גם אם בפועל אין כל קשר סיבתי בין הדברים. אמנם בעיני אדם שהיה בריא ולמחרת מתן החיסון מצא את עצמו שוכב במיטה משותק, צירוף המקרים ייראה מוזר, אבל סמיכות זמנים בין אירועים לא מעידה בהכרח שהאחד הוביל לשני. אילו החיסון היה גורם להופעת התסמונות הללו היינו רואים עלייה בשכיחותן באוכלוסייה מחוסנת יחסית לאוכלוסייה לא מחוסנת. בפועל זה לא נצפה."
אבל האם זה מספיק כדי לבטל את עמדתה הנחרצת של אם שבמו עיניה ראתה את הבת שלה מפתחת תגובה אלרגית מיידית לאחר החיסון, וכל איבר בגופה אומר לה שהשיתוק של בתה הוא כתוצאה מהחיסון? האם אנו יכולים להתעלם מכך?
מצד אחד, כשוחרת מדע, חיה וטכנולוגיה, שמחתי לגלות מה חגורות ואן אלן עושות עם החיים שלהן (יוצרות את אורות זוהר הקוטב! האורורה!), ובלי המחשב שלי אני מרגישה כאורגניזם אומלל מאוד.
ומצד שני אנחנו לא שותים חלב, רגל אחת בתוך עולם הטבעונות כי מסתבר שבשר ועוף גורמים למחלות הלב והסרטן (רוצו לראות את הסרט What The Health, הוא זמין במלואו בנטפליקס), ושני ההורים בינינו מקשיבים לנזיר הזן צ'ונג אן סונים (שווה ביותר, ממליצה בחום גם לרוחניקים וגם לריאליסטים שבינינו). אז מה יש לנו כאן? נטיה מדעית לעומת גישה השואפת לחזור לטבעיות ככל הניתן.
והגעתי למסקנה שצירוף המילים 'ככל הניתן' הוא בעל משקל לא קטן, וצריך לשים עליו דגש. ככל הניתן.
אני רוצה לחיות קרוב לטבע ככל הניתן – לא בכל מחיר. אני אוהבת את הטבע ("ואפילו מאוד!"), אבל פחות מעניין אותי לפרוש שק שינה למרגלות מחילת הצפע בשדה.
אני לא מעוניינת לשאוף זיהומים, ככל הניתן. אני רוצה לנשום אוויר נקי – כולנו רוצים. אבל לא אארוז את פקלאותיי לטובת שאיבת מים באמצע שומקום רק בגלל שיש שם אוויר יותר נקי. בלי אינטרנט! יו קרייזי, מאן?! תגזים (פרצוף מבועת קלות מעצם המחשבה).
ואני מאוד רוצה לעזור לבעלי החיים. אך אין לי אפשרות להאכיל יותר מארבעה חתולים באופן קבוע, ומה לעשות? אני עוזרת כמיטב יכולתי – ככל הניתן. ככל האפשרי במסגרת המציאות.
אבל מהי המציאות בנוגע לחיסונים? מהי האמת ומה מסתבר כביצה מבולבלת? כאן מגיח ראשו המתולתל והפרוע של המחקר המדעי.
אני מדמיינת את המדע כילד שובב שמפרק כל דבר לגורמים כדי לבדוק איך הוא עובד (המדענים שפגשתי לאורך חיי לא רחוקים מאוד מהתיאור הזה). יש לילד הפרוע עוד הרבה מה ללמוד – אבל הוא עדיין יודע יותר מכולנו. לידו, כולנו תינוקות. עוברים. זרע וביצית. תאים. אטומים. אלקטרונים. בוזונים. הבנתם את ההשוואה – כל אחד ותחום ההתמחות שלו. וגם אם תחום ההתמחות מתעדכן מדי כמה שנים עם מחקרים חדשים אשר מביאים פתרונות טובים יותר מבעבר, תמיד, אבל תמיד, הידע שקיים כיום הוא גדול יותר מהידע שהיה קיים בעבר.
ומה היה בעבר? נכון. לא היו חיסונים. ילדים ומבוגרים מתו משפעת קלה מכיוון שלא הייתה אנטיביוטיקה. האם אנחנו באמת רוצים לחזור ל'טבעיות' של אותו מצב?
הו, לא. על ההיסטוריה הזו אף אחד מאיתנו לא רוצה לחזור.
מה אומר המדע על חיסונים?
רק בזכות חיסונים אנו מצליחים למגר מגיפות מסוכנות, כמו אבעבועות שחורות, למשל.
מגיפת האבעבועות השחורות קטלה מאות מיליוני בני אדם לאורך ההיסטוריה, והיא כנראה המחלה שהשמידה יותר בני אדם מכל מחלה אחרת בתולדות המין האנושי: החל ממלך מצרים פרעה, רעמסס החמישי, אשר נדבק בנגיף לפני יותר מ-3,000 שנה, ועד לקורבן הידוע האחרון בשנת 1977. לא לחינם היא קיבלה את הכינוי "מלאך המוות" (לא להתבלבל עם "המוות השחור", שהיה כינוי למגיפת הדבר). וכדי להכחיד את המפלצת האימתנית לא הייתה ברירה אלא לחלק את החיסון נגד אבעבועות שחורות באופן מקיף בכל רחבי העולם. בשנת 1980 הכריזו על האבעבועות השחורות כעל מחלה שמוגרה באופן סופי, ולא היה עוד צורך לחלק את החיסון.
כך מוגרה מגיפת האבעבועות השחורות. ומה עם מגיפות אחרות?
באופן ברור, ככל שמספר הילדים הלא מחוסנים יעלה (והוא עולה בכל שנה), הסטטיסטיקה משתנה לרעתנו. מתוך מאמר של ד"ר רועי צזנה באתר הידען, "חיסונים, אוטיזם ושרלטנות מדעית":
"אם וכאשר תפרוץ המגיפה מחדש, הילדים שלא חוסנו, שכבר הפכו למבוגרים, יהיו הקורבנות הבאים."
ומצד שני…
קיימות דעות נוספות אשר מעמידות את כל מעמדו של הילד המתולתל בספק. האם אנחנו יכולים לסמוך בעיניים עצומות על חברות התרופות? בוודאי שלא. הן עסק שמנסה לייצר כסף, שמבקש להסתיר תופעות לוואי, שמוכר לנו תרופה שמזון צמחי פשוט יכול להחליפה מבלי לומר לנו. החברות הגדולות עושות הכול לטובת הרווח, ועלינו להיות בטוחים כי לא אנחנו עומדים בראש מעייניהן. כמובן שישנם חוקרים טובי לב, אבל סביר שרצונותיהם נרמסים אי שם למעלה במשרדו של מנהל השיווק. הורים כה רבים היו עדים לכך שילדיהם השתנו לפתע לאחר קבלת חיסון, בין אם מדובר בהתפתחותה של תופעה אלרגית, ובין אם מדובר בהתפתחותו של אוטיזם מיד לאחר חיסון בגיל מאוחר, או שיתוק, או הפרעה נוירולוגית – לצערנו לא חסרות עדויות. מה שכן חסר הם מחקרים רציניים בעניין, שאינם ממומנים על ידי גוף עם אג'נדה לא טהורה כזו או אחרת. תמיד יש מקום לספק – במיוחד במדע. את המדענים מלמדים להטיל ספק בכל – במה שהם שומעים, רואים ולומדים בבית הספר. להטיל ספק במדע עצמו, שכן הוא תחום שמתפתח ללא הרף. עלינו לאמץ את אותה הגישה, ולכן אתן במה גם לדעות אלו. האם אתם יכולים לגבש דעה באופן מוחלט לאחר צפייה בסרטונים הבאים?
https://www.youtube.com/watch?time_continue=162&v=m7H_IFbGu4k
באופו אישי, הילד שלי (בן 4) מחוסן. אבל מצד שני, הוא לא היווה לי מקור לדאגה – הוא נולד חזק ובריא, וללא כל בעיה מיוחדת שדרשה ממני לפתח חשש מחיסונים. האוכלוסייה הנפגעת מחיסונים היא בדרך כלל האוכלוסייה החלשה – לא רק סוציאלית אלא גם ביולוגית. הילדים החולניים יותר אשר מפתחים אלרגיות לדברים רבים, להם סיכויים גדולים יותר לפתח אלרגיה מהחומרים הרעילים המצויים בחיסונים. ולכן חשוב מאוד לפני מתן כל חיסון לבחון כל ילד לגופו, וכל חיסון לגופו. כדאי להיות עם יד על הדופק, לקרוא על תופעות הלוואי של כל חיסון, במיוחד אם הילד נוטה לפתח אלרגיות ומחלות. לדעתי אסור להיות מובלים כעדר פרות עיוורות אלא תמיד צריך לחקור כדי להבין: האם יעילות החיסון עולה על הסיכונים שבו?
אתם יותר ממוזמנים להמליץ כאן בתגובות על מאמרים שווים לקריאה נוספת.
רק בריאות.
מיכל הררי,
עורכת תוכן פורטל ללדת באהבה.
