א ב ד ן ….עצם המילה מפחידה! הרבה חרדות, מיתוסים, רגשות ואימה לא מדוברת מחוברים למושג הזה.
אבדנו של התינוק… נכון יהיה להזכיר כי קיים גם אובדן של היולדת. אך מהיותו נפוץ פחות ואחר באופיו ,לא אגע בו כאן, נורא ומפחיד ככל שהינו.
במילים הבאות אנסה לגעת מעט במשמעות, קצת בתגובותינו המקצועיות, הרצוי והמצוי ובהקשר הרלוונטי לנו סביב עולם ההורות, ההריון והלידה.
לגבי התהליכים המאפיינים אבל, אפשר לקרוא לא מעט,אציין במיוחד את ספרה של תמר גרנות בהוצאת משרד הביטחון-אבדן. אך ישנם עוד.
ברצוני להדגיש המייחד את אובדנו הספציפי של תינוק . ברחם אמו או סמוך ללידה.
ככל אבדן הריהו החלום שנגנז והתנפץ. האשליות, הדמיונות, המאוויים.
ההבטחה שלא התקיימה.
נוסיף לכך את העובדה שלא היו עדים לקיום הכל כך נוכח עבור האם מלבדה! ואנו צועדים לתוך מסע רגשי, מבלבל ולא ידוע לרובנו, מאיים ומתוך כך מודחק…
החברה נוטה להקל ראש ולנחם בתינוק חדש…בילדים קיימים…בעבודה ובריאות אישית…
לא יעלה על הדעת לנחם הורה להרוג בתאונת דרכים בילדיו האחרים או בהולדת אחר במקום הנפטר…בעבודתו , בשכרו או במצבו הבריאותי…
דולה/מדריכה להכנה ללידה ,כמי שכן "הכירה" את התינוק,את האוירה שסבבה אותו,את הציפיות שהביא איתו, יכולה להיות לנחמה גדולה להורים שרוצים לדבר על התינוק שלהם!
היא יכולה להיזכר איתם ברגעים של חסד, באהבה ששרתה שם, ברצון שלהם לתת את הטוב ביותר…היא עדה חיה להיותם הורים ומתוך כך אישור שאבלם מוצדק ובמקומו.
לדבר סביבנו את הרשות להתאבל על תינוק, על ההבנה שלנו מתוך המקצוע את הקושי הנוראי הזה –זה חלק מהעבודה.
לתת טיפים לאנשים סביבנו. לעורר את המודעות!
נושא האובדן מורכב ומכיל קשת רחבה של אפשרויות.
לפני דיון בליווי בתקופה זו, עלינו לחדד מהם גבולות האחריות המקצועית של הדולה/מדריכה ואיך היא מגדירה את מהותה בפני לקוחותיה.
יש לזכור שגם זוג שכול הם לקוחות.
הגדרת נושא התשלום תקל על שני הצדדים לתת ולקבל ולכן היא חשובה!!!!
התשלום נושא בחובו הגדרת שעות, מסגרת זמן, מהות ויכולות. כשאתם דנים בנושא זה את יכולה להציע ולהגדיר בבהירות כל מה שאת רוצה ומתכוונת לתת ללא תשלום! חשוב שההגדרות תהיינה מדוייקות ובהירות!
לזוג המבולבל גם כך,חשוב לדעת דברים ברורים, מה הם יכולים לבקש ולקבל ממך, מתי הם יכולים לקבל את מבוקשם והיכן.
הגדרות אלה עושות את התקשורת בינכם זורמת, נטולת משקעים ומאפשרת משא ומתן על אי הבנות בעת הצורך!
עלייך לחשוב היטב באיזו מסגרת יקל עלייך להיות יעילה, להוציא את עצמך מהמרכז ולאפשר להם לתפוס את מירב המרחב.
איפה תוכלי להיות עבורם במיטבך ובאילו כלים תוכלי לסייע.
לדוגמא אם את סבורה שאחרי הלידה נכון יהיה לאפשר להם להגיע אלייך כדי להוציא אותם מההקשר של הבית, ההריון ומה שמחובר לאלה כדאי להגדיר זאת. להציע, קצת להסביר מדוע ולאפשר
מרחב בחירה.
אם את מוכנה ומסוגלת להגיע אליהם הביתה, לתת שם טיפול במגע,
תמיכה פיזית, או כל דבר אחר הגדירי זאת!
במידה והלידה התרחשה בניתוח- האם תוכלי לסעוד את היולדת כבר בבית החולים? במידה וכן, אולי תציעי להחליף את הבעל במשמרת?
חשבי בינך לבינך מה לא יתיש אותך ויאפשר לך להגיש תמיכה ארוכת טווח וחשוב יותר-יציבה!
עלייך לזכור שאובדן משמעו אבל וזה מתחיל בעצם עם היודע האסון,אך מתעצם מאד לאחר הלידה המקבעת את העובדות לתוך המציאות!
מה את יכולה לתת זו שאלה ספציפית התלויה ביחסים שנתהוו בינך לבין בני הזוג, כמו גם בהכשרתך המקצועית הרחבה ובשאר עיסוקייך ופניותך.
לעיתים מיילים או טלפונים יספיקו. חשיבות גדולה ביותר יש לעדכון מדי תקופה מה השתנה שכן האבל הוא תהליך המשנה את צורתו ומופעיו לאורך הזמן .
בעת הלידה עצמה יש חשיבות עליונה להתייחס לאשה כאל
יולדת לכל דבר! לדבר אליה, לעודד אותה באשר ליכולתו של גופה ללדת. טכניקות לתמיכה פיזית כמו עיסויים, שימוש במים או מגע אחר יסייעו באותה מידה. שמנים ארומטיים רלוונטים יותר מתמיד בשל העובדה שהם עובדים על המצב הרגשי באופן מיידי. רוז, ברגמוט ולבנדר יהיו חברי לוויה נאמנים ללידה כזו.
כל החלטה שתתבצע על אופן הלידה יש לכבד ביתר שאת ולתת את מלוא הרשות לאפידורל,טשטוש, זרוז, ואפילו ניתוח קיסרי.
מאידך יש ליידע את הזוג בצורה ישירה ואמינה באשר למהות כל פעולה כזו.
גם במצב הזה האשה היא האחראית היחידה לגופה!
יותר מאשר בלידות אחרות ראוי לזכור כי כעס, הטחת עלבון או מילים קשות אינן מכוונות נגדך ומולך אלא מגיעים עם המצב כולו והצורך לפרוק .
הפרידה מהתינוק הינה אינדיוידואלית. יתרה מזו, אין נתון חד משמעי המציין כי הסתכלות או החזקתו לאחר הלידה מקלים על האבל. הדעות המקצועיות חלוקות.
מאידך יש נתונים המצביעים על הצורך לראות את התינוק בשלב כלשהו עד שנתיים לאחר האבדן.
לכן כדאי לספר על כך ולהמליץ לצלם.
את ,או צוות חדר לידה יכולים לעשות זאת עבור בני הזוג אם הם מתקשים , נרתעים או פוחדים. אם הסיבה לכך היא העובדה שאינם יודעים איך יגיבו , זו הזדמנות נוספת לחזק בהם את הרשות להגיב בכל דרך!!! בכי, זעקות, כאב עצום, הכל לגיטימי ומותר!
ספרי להם כי בבית חולים אמריקאי מצלמים תינוקות כחלק מהפרוטוקול, וכי מסתבר שכעבור שנתיים כ-ל התמונות נלקחות…
בכל מצב ובכל מקרה- אסור להפעיל לחץ! להפעיל שיקול דעת, בכל מקרה מחדש לגבי הדרך הנכונה לתמוך בהורים במסעם הקשה לפרידה מילדם.
חשוב לדעת כי ישנם נתונים פיזיים המשתנים בהתאם לזמן שחלף מזמן הפטירה עד הלידה.
תינוק ששהה ברחם מספר ימים או נפטר עקב מום יכול להראות שונה בצבעו, עורו יתקלף ועוד. חשוב להכין את ההורים לאפשרות הזו.
המצב מצריך עדינות וכנות, הסבר על מה שהם צפויים לראות מחד ובצדו החיבוק העוטף וההעברה בכל דרך כי תינוקם מושלם, לא חשוב איך הוא נראה! ישנם הורים שיכעסו . עלייך לבחון היטב מי לפנייך ולבחור מילותייך בהתאם. יש מקרים בהם אחד ההורים זקוק למשהו הפוך לחלוטין מבן זוגו. אם אינך יודעת איך לגשת אליהם, פני לתמיכה מקצועית!!!!
ברוב המקרים הלידה עצמה מתרחשת בזמן של ההלם הראשוני, הווה אומר טרם עיכול הידיעה כי התינוק נפטר.
שלב זה מאופיין בבכי, בתגובות ראשוניות שעדיין לא מגיעות ממעמקי הייאוש המופיע בשלב הבא. האשה עשויה להראות בשוק,מבולבלת אך עדיין לא במופע דיכאוני.
לא לשכוח לוודא כי נושא ייצור החלב טופל ולקחת בחשבון כי עדיין יכולה להופיע ביום השלישי לאחר הלידה תחושת גודש,בה יש לטפל ע"י קומפרסים של עלי כרוב וקרח.
כל התופעות המופיעות אצל יולדת עם תינוק יופיעו גם כאן.
יולדות שכולות זקוקות לתזכורת והרבה הרבה עידוד לנהוג בגופן בסלחנות ובאהבה.
רובן אינן נוטות חסד לגוף שהכזיב,וככל שהימים נוקפים ואין תינוק בבית שיזכיר,הרי גם הן "שוכחות" שעברו הריון ולידה.
הדולה,או מדריכת ההכנה ללידה, כאינסטנציה מקצועית מחד ובמימד אינטימי מאידך יכולה לדבר על ליבה של האשה שתרפה. שתנסה לאכול. שתשתה. שתנוח. להזכיר לה שאינה אחראית בשום צורה פנים ואופן לרגשות של אחרים! בין אם הם בני משפחה או חברים קרובים.
לעודד אותה להביע את מה שנכון לה ולבני המשפחה הגרעינית,
לחזור ולהדגיש שעל אף ייסורי הנפש ולמרות שנדמה לה- אין היא אשמה במה שקרה! אמרי לה שלך ברור ,אפילו אם לה נדמה אחרת ,שהיא ובן זוגה עשו
ה-כ-ל למען התינוק שלהם, אפילו לו היו הרהורי חרטה ביחס להריון או מחשבות על הפסקתו בשלבים מוקדמים!
אל תפחדי מהמילים! הן עלולות להיות קשות מאד,אבל עצם צאתן מסמל בריאות נפשית!
אשה שלכאורה אינה מתאבלת,היא מתפקדת וחזקה- היא הזקוקה להסתכלות מעמיקה ולאורך זמן.
תמיד כשיש לך ספק התיעצי עם בעל מקצוע המבין בתחום- מטפל משפחתי, פסיכולוג, עובד סוציאלי.
בשלב יותר מאוחר כדאי להציע לה לצאת מהבית. יחד. שלא תרגיש חשופה .
היציאה מהבית המגן קשה מאד.
המפגש עם אנשים שליוו אותה בהריון מאיים ומפחיד. מה יגידו? איך יגיבו?
מדריכה להכנה ללידה יכולה לנסות לתאם מפגש עם הקבוצה בתאום אם חברי הקבוצה מראש והכנה מיוחדת. חשוב עבור כל הצדדים.
אציין כאן גם הולדת תינוק פגוע. ההורים שלא ציפו לכך יחוו הלם ראשוני ויגיבו לפי מבנה האישיות שלהם. כל אחד בדרכו.
ראוי שתהיה לכל דולה ומדריכה להכנה ללידה אפשרות למידע מעודכן לגבי מחלות ומומים. אם ע"י קשר רציף עם רופא ילדים, משפחה או אחר,או כל דרך המאפשרת ברור נהיר לגבי בעיות . זאת על מנת להבין מה עומד או יכול לעמוד בפני ההורים, מה האפשרויות לתמוך בהם ולעזור להם להבין במה מדובר.
זיכרי! אף כי אין מדובר באובדן מוחלט הרי שבמימד הרגשי יש כאן תופעות דומות ,החלום ואיתו עולם שלם של ציפיות ורגשות,אבד!
דולה /מדריכה צריכה להיות מודעת למגבלותיה וגבולותיה.
חשוב לדבוק בהם כעיקרון כאשר יש תמיד אפשרות לחרוג לפי שיקול דעת נקודתי. ומצד שני בני זוג שחווים אובדן של תינוק או נתקלים בקושי אמיתי נוכח הלידה הכרחי שידעו שיש כתובת והם אינם לבד במערכה!
בעלות מקצוע בתחומים הללו בהם המוות והחיים קרובים ורוקדים בצעדים לא צפויים ובזמנים סוערים ממילא,טוב תעשינה אם תיצורנה קבוצת תמיכה, בה ודרכה תוכלנה לעבד סיטואציות מורכבות,לעבור סדנאות בתחום ולהפנים ביתר עומק מה משמעות תמיכה בהיווצרות החיים.
