השליה היא איבר ייחודי ומורכב המתפתח במהלך ההריון, הממלא תפקידים חיוניים בתמיכה בהתפתחות העובר ושמירה על בריאות האם. השליה מחברת בין מחזור הדם של האם לעובר ומאפשרת חילוף גזים, חומרי מזון ופסולת.
נסקור את תפקידי השליה, המבנה הפיזיולוגי שלה, מיקומה בגוף האישה, היפרדות שליה ולידת שליה.
תפקידי השליה
חילוף גזים
השליה מאפשרת חילוף גזים חיוני בין האם לעובר. חמצן שמגיע מהריאות של האם עובר דרך השליה לדם העוברי, בעוד שפחמן דו-חמצני הנוצר בגוף העובר עובר דרך השליה לדם האם להוצאה דרך מערכת הנשימה שלה. חילוף הגזים הזה מתבצע ברמה המיקרוסקופית בקפילרות של השליה, שם נפגשים כלי דם עובריים ואמהיים.
העברת חומרי מזון
השליה מאפשרת העברת חומרי מזון חיוניים מהאם לעובר. חומרים כגון גלוקוז, חומצות אמינו, ויטמינים ומינרלים עוברים דרך השליה לדם העוברי, שם הם משמשים לבניית תאים ורקמות ולהפקת אנרגיה. העברת חומרי המזון הזו קריטית להתפתחות התקינה של העובר, במיוחד בשלבים הראשונים של ההריון כאשר איברי הגוף מתפתחים.
סילוק פסולת
השליה ממלאת תפקיד חשוב בסילוק פסולת הנוצרת בגוף העובר. חומרים כמו אוריאה, קריאטינין ובילירובין עוברים מהדם העוברי דרך השליה לדם האם, ומסולקים דרך הכליות והכבד של האם. תהליך זה חיוני למניעת הצטברות פסולת רעילה בגוף העובר ושמירה על סביבה בריאה להתפתחותו.
תפקוד הורמונלי
השליה משמשת גם כבלוטה הורמונלית ומייצרת הורמונים חיוניים לתמיכה בהריון. הורמונים אלו כוללים:
- הורמון גונדוטרופין כוריוני אנושי (hCG): הורמון זה משמר את תפקוד הגופיף הצהוב בשחלה ומבטיח ייצור מתמשך של פרוגסטרון הדרוש לשמירה על הריון בריא.
- פרוגסטרון: הורמון זה משמר את רירית הרחם ומונע התכווצויות מוקדמות של הרחם.
- אסטרוגן: הורמון זה משפיע על התפתחות הרחם והשדיים ומשפר את זרימת הדם לשליה.
- חלבון השליה לקטוגן (hPL): הורמון זה משפיע על חילוף החומרים של האם ומסייע בהכנת השדיים להנקה.
תפקיד סינון
השליה פועלת כמסנן המונע מעבר של חומרים מזיקים מהאם לעובר. בעוד שחומרים חיוניים כמו חמצן וחומרי מזון יכולים לעבור דרך השליה, חומרים מזיקים כמו רעלנים, חיידקים ווירוסים נשארים מחוץ למחזור הדם העוברי במידה רבה. עם זאת, חשוב לציין שחלק מהחומרים המזיקים, כמו אלכוהול, סמים ומקצת תרופות, יכולים לעבור דרך השליה ולגרום לנזק לעובר.
המבנה הפיזיולוגי של השליה
מבנה כללי
השליה היא איבר עגול ודק יחסית, שמשקלו נע בין 500 ל-600 גרם. היא מורכבת משני חלקים עיקריים:
- החלק העוברי (chorion): זהו החלק של השליה שמחובר לעובר באמצעות חבל הטבור.
- החלק האמהי (decidua): זהו החלק של השליה שנמצא במגע עם דופן הרחם של האם.
תאי השליה
השליה בנויה מתאים ייחודיים הנקראים טרופובלסטים, אשר יוצרים את מבנה הוילוסות (villi) המאפשרות את חילוף החומרים בין האם לעובר. הוילוסות הן שלוחות קטנות ודקות שמתפרסות לתוך חלל הרחם של האם, ומגדילות את שטח הפנים שבו מתבצע חילוף החומרים.
כלי דם
השליה מכילה רשת מסועפת של כלי דם עובריים ואמהיים. כלי הדם העובריים מגיעים מהעובר דרך חבל הטבור ומתפצלים בתוך השליה לכדי קפילרות קטנות. כלי הדם האמהיים מגיעים מהרחם ומתפצלים סביב הווילוסות של השליה, מה שמאפשר את חילוף הגזים וחומרי המזון בין הדם העוברי לדם האמהי.
חבל הטבור
חבל הטבור מחבר בין העובר לשליה, והוא מכיל שלושה כלי דם: שני עורקים ווריד אחד. העורקים מובילים דם עני בחמצן ובפסולת מהעובר לשליה, והוריד מחזיר דם עשיר בחמצן וחומרי מזון מהשליה לעובר.
מיקום השליה בגוף האישה
מיקום תקין
בדרך כלל, השליה מתמקמת בחלק העליון של הרחם, במקום שבו יש אספקת דם טובה ויכולת תמיכה מירבית להתפתחות העובר. מיקום זה מאפשר גם ניתוק קל של השליה לאחר הלידה.
מיקום נמוך (שליית פתח)
במקרים מסוימים, השליה מתמקמת בחלק התחתון של הרחם, קרוב לצוואר הרחם או חוסמת את הפתח של צוואר הרחם. מצב זה נקרא שליית פתח (placenta previa) והוא עלול לגרום לסיבוכים במהלך ההריון והלידה, כגון דימום ונחיצות ניתוח קיסרי.
היפרדות שליה
מהי היפרדות שליה?
היפרדות שליה (placental abruption) היא מצב חמור שבו השליה נפרדת מהרחם לפני הלידה. מצב זה עלול לגרום לדימום כבד וסיכון לחיי האם והעובר. היפרדות שליה יכולה להתרחש באופן חלקי או מלא, והיא מצב חירום רפואי הדורש טיפול מיידי.
גורמי סיכון
ישנם מספר גורמי סיכון להיפרדות שליה:
- לחץ דם גבוה: לחץ דם גבוה במהלך ההריון (רעלת הריון) מגדיל את הסיכון להיפרדות שליה.
- טראומה לבטן: חבלה או תאונה שגורמת לפגיעה בבטן יכולה לגרום להיפרדות שליה.
- עישון: עישון במהלך ההריון מגביר את הסיכון להיפרדות שליה.
- שימוש בסמים: שימוש בקוקאין וסמים אחרים מגדיל את הסיכון להיפרדות שליה.
- היסטוריה רפואית: נשים שחוו היפרדות שליה בהריון קודם נמצאות בסיכון מוגבר להיפרדות שליה בהריון עתידי.
סימפטומים
הסימפטומים של היפרדות שליה יכולים לכלול:
- דימום נרתיקי: דימום כבד או קל מהנרתיק.
- כאבי בטן: כאבים חדים ומתמשכים בבטן התחתונה.
- ריגידיות ברחם: הרחם עשוי להיות קשה ומורגש במגע.
- תנועות עובר מופחתות: ירידה בתנועות העובר.
טיפול
הטיפול בהיפרדות שליה תלוי בחומרת המצב ובשלב ההריון:
- הריון מוקדם: אם ההיפרדות חלקית וההריון מוקדם, ניתן לנסות לשמור על ההריון במנוחה קפדנית והשגחה רפואית.
- הריון מתקדם: אם ההיפרדות חמורה או מתרחשת בשלב מתקדם של ההריון, יש צורך ביילוד מיידי באמצעות ניתוח קיסרי כדי להציל את האם והעובר.
קראי עוד על תסמיני היפרדות שליה במהלך ההריון >
לידת שליה
מהי לידת שליה?
לידת שליה היא השלב האחרון בתהליך הלידה, שבו השליה נפרדת מהרחם ומופרשת מחוץ לגוף האם. תהליך זה מתרחש לאחר יציאת התינוק, והוא חיוני לסיום ההריון ולמניעת דימום מיותר.
שלבים בלידת שליה
לידת השליה כוללת מספר שלבים:
- שלב ההיפרדות: השליה נפרדת מדופן הרחם בעקבות הצטמצמות הרחם לאחר יציאת התינוק.
- שלב ההפרשה: לאחר ההיפרדות, השליה נעה דרך תעלת הלידה ומופרשת מחוץ לגוף האם.
- שלב הבדיקה: לאחר הוצאת השליה, הצוות הרפואי בודק אותה לוודא שכל חלקי השליה יצאו בשלמותם כדי למנוע סיבוכים ודלקות.
סוגי לידת שליה
ישנם שני סוגים עיקריים של לידת שליה:
- לידת שליה פעילה: במצב זה, ניתן לאם תוספת אוקסיטוצין לאחר יציאת התינוק כדי לזרז את התכווצויות הרחם והפרשת השליה. בנוסף, מבוצעת משיכה עדינה על חבל הטבור כדי לעודד את יציאת השליה.
- לידת שליה טבעית: במצב זה, מחכים שהשליה תיפרד ותופרש באופן טבעי ללא התערבות תרופתית. השיטה הטבעית מאפשרת לגוף האם להשלים את תהליך הלידה בקצב שלו.
סיבוכים אפשריים בלידת שליה
למרות שלידת שליה היא תהליך טבעי, עלולים להתרחש סיבוכים:
- שליה שאינה נפרדת: במקרים נדירים, השליה אינה נפרדת מהרחם, מצב הנקרא שליה כלואה. מצב זה דורש התערבות רפואית להוצאת השליה באופן ידני או כירורגי.
- דימום יתר: אם השליה לא נפרדת בשלמותה או נשארים חלקים שלה ברחם, עלול להתרחש דימום יתר, מצב המסכן את חיי האם ודורש טיפול מיידי.
- זיהום: אם חלקי השליה נשארים ברחם, הם עלולים לגרום לזיהום ודלקת, מצב המחייב טיפול אנטיביוטי והתערבות רפואית.
טיפול לאחר לידת שליה
לאחר לידת השליה, יש לבצע מספר פעולות טיפוליות כדי להבטיח את בריאות האם:
- בדיקת השליה: הצוות הרפואי בודק את השליה כדי לוודא שכל חלקיה יצאו ואין שאריות ברחם.
- מעקב אחר דימום: לאחר לידת השליה, יש לעקוב אחר הדימום הנרתיקי ולוודא שהוא אינו חורג מהרגיל.
- הקטנת הרחם: הצוות הרפואי מבצע עיסוי רחם כדי לעודד את הקטנתו והתכווצותו, מה שמסייע להפחתת הדימום ומניעת דלקות.
חשיבות התמיכה הרגשית
לידת השליה היא שלב חשוב ומרגש בתהליך הלידה, וחשוב להבטיח תמיכה רגשית לאם במהלך שלב זה. תמיכה משפחתית ורפואית יכולה לסייע לאם לעבור את התהליך בצורה רגועה ובטוחה יותר, ולהפחית את המתח והחרדה שעשויים להתלוות ללידה.
השליה היא איבר מרכזי וקריטי בהתפתחות העובר ובריאות האם במהלך ההריון והלידה. תפקידה כולל חילוף גזים, העברת חומרי מזון, סילוק פסולת, ייצור הורמונים ותפקיד סינון חשוב. המבנה הפיזיולוגי המורכב של השליה והמיקום שלה ברחם מאפשרים לה לבצע את תפקידיה החיוניים בצורה יעילה.
