1 – אי פוריות בלתי מוסבר
2 – הפרעת ביוץ
3 – הפרעה מכנית
4 – בעיית זרע
5 – שילוב בין הבעיות
הפרעת ביוץ
(ציר היפותלמוס שחלות)
יש 3 קבוצות בהן מחלקים חוסר ביוץ:
1 – חוסר ביוץ על רקע חוסר הפרשה של הורמונים גונדוטרופינים (LH,0H) ההורמונים שמגרים את השחלות.
הגונדוטרופינים הם ההורמונים שמופרשים ע"י ההיפופיזה ומגרים את השחלות ליצור ביציות ואת ההורמונים של השחלה
בנשים אלה אין מחזור סדיר היות ואין ביוצים,
והרמות של LH ת OH ואסטרוגן(מהשחלה) נמוכות.
הגורמים לכך יכולים להיות:
רזון – אנורקסיה, דיאטות קיצוניות, פעילות גופנית מוגזמת כמו רקדניות / אתלטיות מקצועיות
יכול להיות גם בלתי מוסבר
במקרים נדירים עלול להיות גידול / הפרעה אחרת באזור ההיפופיזה לכן לעתים קרובות יתבקשו נשים אלו לעשות הדמיה של אזור ההיפופיזה במוח.
אם נמצא גורם – יש לטפל בגורם.
בנשים אלה אין פגם בשחלות ולכן ניתן לגרום לביוץ ע"י מתן גונדוטרופינים.
במידה ושאר הבירור תקין (בדיקת זרע, צילום רחם) – הסיכוי לנשים אלו להרות הוא מצויין.
2 – רמות הורמוני גונדוטרופינים תקינים – נשים שאין להן ביוץ למרות שרמות הורמוני הגונדוטרופינים שלהן תקינים וכן רמת האסטרוגן תקינה. זוהי הקבוצה הגדולה ביותר, אשר אחד ממאפייניה הינו מחזור לא סדיר.
הקבוצה הזו מתחלקת ל 2 תת קבוצות –
א – נשים עם תסמונת השחלה הפוליציסטית
ב – נשים ללא התסמונת
בנשים אלה, במידה ושאר הבירור תקין (כגון בדיקת זרע וצילום רחם), בדרך כלל יוכלו להרות במידה ונוכל לגרום להן לביוץ.
שיטות לגרימת ביוץ מבוצעות בהדרגה –
בשלב הראשון מסירים גורמי סיכון שמונעים את הביוץ – גורמים סביבתיים שמונעים את הביוץ 0
אישה עם עודף משקל – ירידה במשקל
איזון של מחלות רקע במידה וקיימות (כמו הפרעות בלוטת התריס/איזון סכרת ואיזון הפרשת פרולקטין)
הטיפול הפרטני יתואם לכל אישה ויתחשב בעבר המיילדותי שלה ובגיל האישה
ניסיון לגרימת ביוץ ע"י איקוקלמין
במידה ולא מצליח במינון הראוני בכל חודש עולים במינון איקוקלמין
במידה ומצליחים לגרום לביוץ, משאירים את אותו מינון ל3-6 חודשי טיפול.
במידה ולא מצליחים לגרום לביוץ עם איקוקלמין / מצליחים אולם האישה לא הרה אחרי מס' נסיונות, עוברים לגירוי השחלות ע"י מתן גונדוטרופינים.
3 – גונדוטרופינים גבוהים –
נשים אלו בבדיקת דם נמצא רמת OH גבוהה.(כי השחלות באי ספיקה – נגמרו הביציות) זה מעיד על כך שמס' הביציות בשחלה נמוך.
לאור התפקוד השחלתי הירוד, ההיפופיזה מגבירה את הפרשת הגונדוטרופינים בנסיון נואש לגרות אותם.
לפעמים בקבוצה זאת ההצלחה הטיפולית היא נמוכה יחסית ובמידה ולא ניתן לגרות את השחלות לייצר ביציות – הפיתרון הוא תרומת ביצית.
כמובן לא כל אישה עם 0H גבוה משמעות הדבר שהיא זקוקה לתרומת ביצית – מדובר על דרגות חומרה שונות.
לפעמים יכולת השחלה לייצר ביציות גם בנשים אלה משתנה עם הזמן ולתקופות מסוימות עשויה להשתפר.
הפרעה מכנית:
אישה שהחצוצרות חסומות ואינן מאפשרות מפגש בין הביצית לזרע תוגדר כעקרה ולא תוכל להרות ללא התערבות רפואית. האבחנה בדרך כלל מקבלת אחרי צילום רחם
בצילום רחם אם החסימה קרובה לרחם לא נראה מעבר של החומר ניגוד לתוך החצוצרה בכלל.
אם החסימה רחוקה מהרחם, החצוצרה תתמלא עם חומר ניגוד כמו בלון מוארך ולא תתפזר לתוך האגן.
סיבות לחסימת חצוצרות –
– דלקת באגן בעבר עקב מחולל שעובר ביחסי מין כמו אקלמידיה
– דלקת באגן עקב תוספתן מודלק שפרץ וגרם לפיזור של מוגלה
– דלקת באגן עקב פעולות כירורגיות כמו ניתוח קיסרי, לידה עם זיהום, גרידה או הפלה,
– קשירת חצוצרות במטרה למנוע הריון
– אנדומטריוזיס
– כריתת חצוצרות עקב הריון מחוץ לרחם
בכל מקרה של חסימה דו צדדית של החצוצרות הטיפול יהיה הפריה חוץ גופית.
אישה אשר סובלת מחסימה בחצוצרה אחת והחצוצרה השניה פתוחה, למעשה יכולה להיכנס להריון מהחצוצרה התקינה.
ההתייחסות הטיפולית תהיה בדרך כלל כמו באי פריון בלתי מוסבר.
גם המקרה של בעיה חסימתית חד צדדית, הרופא עלול להעדיף לעבור ישר ל IVF אם האישה יותר מבוגרת או אם הוא חושד שהחצוצרה שמעבירה חומר ניגוד בכל זאת פגועה, או אם יש בנוסף לבעיה המכנית בעיית זרע.
למעשה, ניתן גם להציע לאישה ניתוח לתיקון החצוצרות ולאפשר לה לנסות להרות לבד.
החיסרון של הגישה הזאת היא שהיא גוזלת זמן עד שיודעים אם הטיפול הצליח הריון, ועלול להיווצר הריון מחוץ לרחם.
