על לידה זקופה: האם תיתכן לידה טבעית ללא סבל? מאת: ויוי וגנר.

מימוש האמהות הינו חלומה של כל אישה ואישה, בשלב כלשהו בחייה. אך החלומות, ההתרגשות והאושר נסוכים בדאגה רצינית, ואפילו פחד, באשר לתהליך הלידה.

לפי אנשי מקצוע רבים, כרופאים ומיילדות, אפשר וניתן לעבור את חווית הלידה ללא סבל אם נוקטים בשיטת ‘לידה זקופה’.

וידאו: תנוחות בלידה – לידה זקופה

איך הכול התחיל?

במשך מאות רבות של שנים, היוותה הלידה אירוע משמעותי ביותר לאישה, לא רק מבחינת חשיבותה של המשכיות השושלת, אלא גם בשל הסכנה הקיומית העצומה שהייתה כרוכה בתהליך הלידה. הלידה הייתה ידועה כחוויה מסוכנת: לא מעט ילודים לא צלחו את השעות שלאחר הלידה ונפטרו, ונשים רבות סבלו מלא מעט סיבוכים שנגרמו כתוצאה מהלידה, עד למצב של סיכון חיים. סיבוכים מהריון ומלידה היו עד סוף המאה ה- 19 לגורם שהוריד באופן משמעותי את תוחלת החיים של הנשים. מחקרים שנעשו לגבי עמים אירופיים במאה ה- 17, הראו שסיכוייה של אישה לעבור את גיל 35 היו קלושים ושבממוצע – יולדת אחת מתוך חמש בלבד שרדה.

לידה זקופה לאורך תקופות שונות בהיסטוריה

רופא מפורסם מהמאה ה- 17 בשם מוריסיו ((Mauriceau, הוא שהוביל את הנשים ללדת בשכיבה, ככל הנראה על מנת שיוכל להשתמש במכשיר אופייני לאותם הימים: המלקחיים, ובכך לסייע בלידה.
המאה ה- 20 הביאה עמה שינויים קיצוניים ברפואה, עובדה שהורידה בצורה דרסטית את תמותת הנשים בזמן לידה או מהשלכותיה. עם כניסתה של הרפואה לתחום הלידה, החלה מגמה של לידה בבתי החולים במקום לידה בבית ובסביבתן הטבעית של היולדות. במקביל, שונתה תנוחת האישה בעת הלידה ממצב אנכי למצב אופקי. מתיעודים שונים של תקופות שונות ועמים שונים אנו למדים שמשחר הימים ועד לאותה תקופה התרחשה הלידה בוריאציות שונות של תנוחות זקופות.
בשנות השבעים של המאה ה-20 הוכנסה לתחום הלידה זריקת ההרדמה “אפידורל” על מנת לשכך את כאבי הלידה, דבר שעודד את המנח האופקי של האישה בשל העובדה שבמצב של אי-תחושה בפלג התחתון של הגוף, האישה מוגבלת בתנועותיה העצמאיות.
הצורך במעקב אחר העובר היווה סיבה נוספת לשכיבה על הגב, המאפשרת חיבור למוניטור העוברי לפי הצורך ובהפסקות אם לא קיימת מצוקה עוברית, שבאופן פרדוקסאלי יכולה להיגרם משכיבה ממושכת על הגב.
באמצע המאה ה- 20 חקר קלדירו ברסיה (Caldeyro Barcia) את הפיסיולוגיה של כווץ הרחם, וממצאי המחקר הראו שהליכה בעת תהליך פתיחת צוואר הרחם, משפרת את איכות הציר, מקצרת את זמן הלידה והופכת את הכאב ליותר סביל. עובדות אלו מחזקות את טענת הנשים עצמן לגבי שיפור בהרגשה כשהן בתנועה במהלך הצירים לעומת השכיבה במיטה.
טיעונים נוספים נגד שכיבה הם, כפי שכבר ציינתי, מצוקה עוברית, שעלולה להיגרם משכיבה ממושכת על הגב; לחץ של משקל העובר על העורק הראשי והוריד הנבוב התחתון, דבר שעלול לגרום לירידה באספקת החמצן לעובר וירידה של לחץ הדם של היולדת; וכן – במקרה של ירידת מים, העובר כבר נמצא בפתח תעלת הלידה ושכיבה על הגב עלולה לגרום לחץ על חבל הטבור.

אם כך, מה מומלץ?

בזמן הצירים (שלב ראשון)
– להיות בתנועה. התנועה מאפשרת ליולדת ליטול חלק פעיל בלידה ולתרום בהתקדמות.
– להתחבר ולהקשיב לגוף. אלו יביאו את היולדת לשנות ולגוון תנוחות באופן טבעי בהתאם למצבה. מומלץ להתחיל לתרגל את הגוף לתנועתיות בזמן ההיריון ובכך להכיר את יכולותיו.
– ככל שהיולדת תשמור על תנועתיות במנח אנכי, כך תעזור לעצמה בהתקדמות מהירה ובהפחתת עוצמת הכאב של הצירים.
– לשבת על כדור לידה ולהתנועע עליו.
– ללכת בזמן הציר ולשבת במנוחה בזמן ההפוגה
– אם האישה מרגישה צורך לשכב, תוכל לעשות זאת על צד שמאל תוך כדי שתמשיך להניע את רגליה מסביב למפרק הירך. בתנוחה כזאת אין חשש מלחץ של משקל העובר על העורק הראשי והוריד הנבוב התחתון כמו בשכיבה על הגב. בתנוחה זו הצירים יעילים יותר והיולדת מרגישה הקלה נוספת ביכולת הנשימתית שלה.
לסיכום, בשלב הצירים כל תנוחה עדיפה על פני שכיבה על הגב. כאשר יש צורך לשכב בזמן הצירים ואי אפשר להתנועע באופן חופשי, מומלץ לשכב על צד שמאל.

בזמן הלחיצות (שלב שני)

גם בשלב זה של הוצאת התינוק אל מחוץ לרחם, התערבה הרפואה המערבית בתהליך הטבעי: כיום רוב היולדות שוכבות על גבן, כשרגליהן פשוקות ומונחות על מתקן דומה לזה שנמצא בכיסא של רופא נשים. תנוחה כזו הינה מנוגדת לחלוטין לכוח הכבידה, שבאופן טבעי יכול לסייע להתקדמות הלידה וליכולת האישה ללחוץ. תנוחה זו עלולה לגרום לרחם הכבד ללחוץ על כלי הדם המרכזיים ובכך להחליש את זרימת הדם לשלייה ולגרום לשיבוש באספקת הדם לעובר. מצב זה מורגש בדופק העובר שנקלט במוניטור. למעשה, עלייה בניתוחים קיסריים נובעת מתנוחה זו בשלב השני של הלידה. ידוע גם שבתנוחה זו יש מתיחה חזקה מאד באזור הפרינאום, דבר שעלול לעודד קרע ואחריו צורך בחתך (episiotomy). נוסף על כך, הרגליים התלויות הן, למעשה, משקל “מת” שעלול להפריע במקום לעזור במאמץ הלחיצות.

לאורך ההיסטוריה נשים ילדו בתנוחות זקופות שונות. אחת התנוחות הנפוצות הינה הכריעה או “חצי ישיבה” עם ברכיים צמודות לבטן.
בתנוחה זו, עצם העצה חופשית לזוז לאחור כדי להגדיל את מוצא האגן וכוח הכבידה מסייע להתכווצויות הרחם ולדחיפת התינוק מטה.
ירידת התינוק לתעלת הלידה טובה יותר עקב מנח פתוח יותר של האגן. לכן, בזמן צירי הלידה כדאי להסתדר על מיטת הלידה בכריעה, זאת במידה והמיילדת מנוסה בלקבל תינוקות בתנוחה כזו.
אפשרות נוספת היא לעבור ממצב של חצי שכיבה למצב של חצי ישיבה, בעזרת המלווה שיעזור ליולדת להתרומם על ידי דחיפה קלה בגבה, בזמן שהיא נעזרת במוטות שליד המיטה.

יתרונות נוספים של תנוחות זקופות

בין ציר לציר, כשהיולדת נחה, היא יכולה לשמור על תנוחה זקופה, למשל בישיבה על כדור לידה. הלחץ על צוואר הרחם נשמר על ידי ראש התינוק ואיבריה הפנימיים של האישה והתוצאה הינה פתיחה יעילה ומהירה יותר של צוואר הרחם. מחזור הדם בשלייה משתפר, אספקת החמצן לתינוק טובה יותר, יש הפחתה של עוצמת הכאב משום שהיולדת לא מפעילה לחץ ישיר על עצם העצה שדרכו עוברים עצבים רבים לאזור כפי שקורה כשהיא שוכבת על הגב.
רקמת הפירינאום יכולה להתרחב באופן שווה ולהימשך לאחור באופן טבעי ובכך להימנע מחתך.
בתנוחה זאת ישנה יעילות בעבודת הסרעפת ושרירי הבטן המסיעים בפליטת התינוק החוצה.
תנוחות זקופות מקלות על התנתקות הספונטנית של השלייה מן הרחם.
יש פחות סיכון של זיהומים מכוון שהנוזלים יכולים להתנקז ביתר קלות ובחלל הרחם לא מצטבר דם.

נכתב על ידי: ויוי וגנר / תומכת ומלווה נשים בהריון, בלידה ולאחר הלידה; מעבירה קורסים וסדנאות באיזור הדרום.