הדודאים: דודא רפואי / דודא מקראי וסגולותיו הרפואיות לטיפול בבעיות פוריות
צמח הדודאים מוכר וידוע כתרופה יהודית עתיקה לפוריות. הוא נקרא גם ‘דודא רפואי’ או ‘דודא מקראי’.
הדודאים מוזכרים לראשונה בסיפור המקראי:
“וילך ראובן בימי קציר חיטים וימצא דודאים בשדה, ויבא אותם אל לאה אימו. ותאמר רחל את לאה: תני נא לי מדודאי בנך. ותאמר לה: המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני? ותאמר רחל: לכן ישכב איתך הלילה תחת דודאי בנך”
מדובר ברחל אשר הייתה מעוניינת בדודאים, אולם לא מסופר כיצד היא עשתה שימוש בצמח לאחר קבלתו לידיה.
לפני הכול – הידעת? צמח הדודאים רעיל ומסוכן למאכל אדם!
אז איך השתמשו בצמח הדודא?
כיצד השתמשה רחל בדודאים – אנחנו לא יודעים. מה אנחנו כן יודעים?
צמח הדודאים לפי פרשני התנ”ך:
פרשני תנ”ך רבים טוענים כי רחל התעברה כתוצאה משילוב בין נטילת צמח הדודאים לבין התפילה והאמונה בשם.
ניסים קריספיל, בר סמכא בכל הנוגע לצמחייה של תקופת המקרא, טוען שיתכן שראובן (אשר הביא את הדודאים לרחל) השתמש בחמור כדי לעקור את הצמח. הוא מסתמך על המילים “יששכר חמור גרם” כשהוא מציע לקרוא אותך: (את לידת) יששכר חמור גרם – ז”א השימוש בחמור לעקירת הדודאים הביא ללידה של יששכר ללאה.
כלומר, יששכר נולד בזכות הדודאים לא משום שלאה השתמשה בדודאים כדי להרות – היא נתנה אותם לרחל – אלא כיוון שהיא שכרה בדודאים על מנת להיות עם יעקב באותו הערב בוא הביא לה ראובן את הדודאים.
אכילת פרי הדודא לטיפול בפוריות לפי אגדות רפואה עממית יהודית וערבית:
לפי אגדות הרפואה העממית היהודית והערבית מימי קדם, כאשר הפרי של צמח הדודאים בשל ניתן לאכול את הציפה – החלק הבשרני של הפרי. אסור לאכול את הגרעינים, משום שהם מכילים את כמות הרעלים הגדולה ביותר. אופן הנטילה: אכילת ציפת הפרי כמה שעות לפני המשגל. הנשים – לטובת ‘פתיחת’ הרחם, שיפור הפוריות וכניסה להריון; הגברים – להגברת כוח הגברא ושיפור פוריות.
הדודאים ביוון העתיקה:
גם ביוון הקדומה היו קיימות אמונות אודות שימושים שונים בצמח הדודאים בהקשר לפוריות האישה:. היוונים הקדמונים כינו את הדודאים “תפוח אהבה“. הם עשו בו שימוש כאשר הוא מושרה ביין, כשיקוי אהבה. בנוסף, הם האמינו שיש בכוחו של צמח הדודאים לגרום לעקרה להתעבר.
דודא בימי הביניים:
בימי הביניים הכינו שיקוי מגרעיני דודאים לטובת טיפול בעקרות. כתב יד ספרדי שמחברו היה יהודי הבטיח לקוראים ששיקוי של גרעיני הדודאים שהושרו ביין לבן עוזר לנשים עקרות רבות להרות.
במאה ה-19 נהגו יהודי מרוקו להניח את שורש הדודאים על להבה קטנה, והאישה העקרה התכופפה מעל ללהבה כדי שהעשן יחדור לאיבריה המוצנעים.
חלק מהדרכים בהן עשו שימוש בצמח הדודאים נשמעות כיום מופרכות ומוזרות, אולם לא ניתן להתעלם מקישורו המרובה של הצמח לבעיות פוריות לאורך ההיסטוריה.
מהו צמ
ח הדודאים, ואיך עשו בו שימוש ברפואה בזמן העתיק?
הדודאים הוא אחד הצמחים החשובים ביותר בהם נעשה שימוש ברפואה בזמן העתיק. השתמשו בו כמשכך כאבים בעיקר לפני ניתוחים, כסם נרקוטי וכן לטיפול בפוריות. בדיקות מעבדה בזמננו אנו הראו כי בדודאים יש אסטרוגן בכמות מזערית – אותה כמות המצויה בעגבנייה, בשעורה או בשמרים. בנוסף, יש בצמח תכונות נרקוטיות וגם תכונות מרגיעות, ויתכן מאוד שגם ההשפעה המרגיעה עזרה לאותן נשים שהשתמשו בדודאים – להיכנס להריון המיוחל.
דודא רפואי שייך למשפחת הסולניים, ממש כמו עגבנייה. אלו מכילים חורים רעילים כשהם עדיין ירוקים.
בצמח הדודאים קיימים אלקלואידים
חומרים טבעיים המשפיעים על מערכת העצבים, והמולקולה שלהם מכילה אטומים של חנקן. קבוצת האלקלואידים שנמצאים בצמח הדודאים – טרופן – הם רעילים. אולם בכמויות זעירות הם משמשים ברפואה לשיכוך כאבים ועוד.
השורשים של הצמח מכילים אלקלואידים כמו אטרופין, סקופולאמין והיסוציאמין. אלו גורמים לערפול חושים והרפיה של השרירים.
ולמרות רעילותו, ולמרות שבבדיקות לא נמצא בו כל חומר שיכול לתמוך בתיאוריה שהוא עוזר במצבי עקרות או בעיות פוריות, עדיין ניתן למצוא את צמח הדודאים למכירה במטרה לגרום להתעברות האישה.
ההסבר כפי שניתן לנו ע”י אחד המשווקים:
“לפעמים פחדים וחרדות אצל אישה גורמים למוחה ‘לסגור’ את הילודה. ההשפעה של התמצית המופקת מהצמח היא על הפחדים והחרדות. כשאלו שוככים, ‘פותח’ המוח את הילודה.
שימו לב: לצמח אכן אפקט מרגיע, אולם גם לדברים אחרים אפקט מרגיע. הצמח רעיל בהחלט ועלול לגרום לנזקים!
הפרי בעל ריח אקזוטי משכר הנע בין אננס לאפרסק. ריחו החזק מגיע מחומרים נדיפים המצויים גם בגויאבה, פסיפלורה, אפרסק ופירות דומים אחרים. בשנים האחרונות זיהו עוד כ- 80 חומרים שונים המצויים בצמח, אולם לצערנו אף אחד מהם לא נקשר לעקרות.
בישראל העלים מתייבשים בקיץ והשורש נכנס לתרדמה.
עלים צעירים יוצאים באוקטובר, הפריחה מדצמבר עד פברואר, והפרי מבשיל במרץ. צמח הדודאים גדל באזור הים התיכון – לאורך חופי הים התיכון, באזור טיבט וסין, טוניס, אזור מרוקו ומקומות נוספים. הצמח נראה שונה מאזור לאזור בצורתו, אולם המרכיבים עצמם הם דומים.
הדודאים גדלים בר בארצות הים התיכון, אולם לא בחרן (מזרחית לסוריה של היום), שם חיו יעקוב ונשותיו. לכן יתכן שהצמח המוכר לנו היום אינו הדודאים עליו מסופר בו השתמשה רחל, אולם סביר להניח שזהו אכן אותו הצמח.
בזהירות, ורק בריאות!
