זהירות, מגילה. עבור כל נושא מורכב שכזה דרושה מגילה – והמגילה הבאה היא אפילו קצרה מדי, ומעט פשטנית לטובת ההבנה.
“כאשר אתה משנה את הדרך בה אתה מסתכל על דברים, הדברים עליהם אתה מסתכל משתנים.”
~ מקס פלאנק, אבי תורת הקוונטים
חשיבה חיובית הפכה לאחרונה למציאות, בעקבות ‘תור הזהב’ של התודעה.
ודאי שמתן לב כי בשנים האחרונות גם ריאליסטים, חוקרים ורופאים, מדברים על תודעה, על קשב, על זן, על חשיבה חיובית ועל ‘הדור החדש’ – מיינדפולנס / Mindfulness (קשיבות / קשב לתודעה). אפילו בבתי ספר – מעטים אמנם עדיין, וחבל – כבר הכניסו תכנית לימודים חדשה של רגיעה באמצעות Mindfulness. תודעה הפכה למילה שבשגרה. היא כבר לא מילה של היפים ו’רוחניקים מטורללים’ – תודעה יצאה החוצה, אל אור השמש. על אף שכל אדם חש מיום היוולדו כי יש לו תודעה באופן ברור, היא הוכחה על ידי המדע רק בשנות ה-60, ונכנסה לז’רגון הממוצע רק בשנים האחרונות. וכמובן, כל דבר שמוכח על ידי המדע הופך, לאט לאט, לחלק מהשגרה של בן האדם. לפני כניסתו של הדבר המוכח לשגרה, הוא נותר בגדר אמונה, ובמקרה הגרוע ‘אמונה טפלה’.
מהפכה מדעית תודעתית – כך אומרים המדענים, וכך כולנו שמים לכך לב ממילא – כבר החלה להתרחש. הידע המדעי, שפעם היה נחלתם של מעטים, עתה זורם לאיטו מן המוחות הגדולים של המדענים של ימינו אל תוך מוחותינו, האנשים הממוצעים, באמצעות האינטרנט המופלא. בזכות האינטרנט קשה להסתיר ידע. כולם מחוברים. אנו מחוברים למוחות המדענים באופן ישיר. ידע שמוכח באמצעות הטכנולוגיה זורם כנהר על גבי רשת בלתי נראית של חשמל, שמקיפה אותנו מכל עבר. ולא רק ידע שהוכח, אלא גם מחשבות. אנו יכולים לדעת מה חושב לעצמו המדען היצירתי, מהי הפילוסופיה שלו. מה מוביל אותו לבצע ניסויים כל כך משוגעים, שמביאים לנו את כל התוצאות המדהימות הללו. והמחשבות הללו, אותן חולקים עמנו המדענים, מובילות אותנו לאט לאט להבנה שהיקום שלנו לגמרי משוגע. ואם המדענים שלנו חושבים שהיקום משוגע, מי אני שאתווכח? להפך, אני מצטרפת בשמחה. אני מניחה שכולנו חושדים בכך מאותו הרגע בו אנו מסוגלים לחשוב באופן עצמוני.
קצת קשה להאמין בעניינים משוגעים. כאשר גילו בני האדם כי כדור הארץ הוא כדורי, מה רבה הייתה פליאתם!
לפני כ-2500 שנה, הדעת הרווחת הייתה כי כדור הארץ הוא שטוח. אך למרות שכולם היו בטוחים כי כדוה”א נראה כמו פיתה, כמה מדענים באותה התקופה חשבו אחרת. הם חשבו כי העולם הוא דווקא כדורי. אפלטון, אריסטו, תלמי. כולם האמינו בכל ליבם כי העולם הוא כדורי.
לא היו למדענים הללו באותה העת כלים טכנולוגיים שיוכלו להוכיח זאת. הם נעזרו בטיעונים פילוסופיים. טיעון פילוסופי הוא המחשבה על דבר מה, לצורך הוכחת דבר מה. ניסוי מחשבתי. למשל: אני חושבת כי אם אסתיר את עיני באמצעות ידי, לא אצליח לראות. זוהי טענה פילוסופית. ניתן להוכיחה בקלות באמצעות ניסוי מדעי פשוט: אסתיר את עיני באמצעות ידי, והנה, אני אכן לא מצליחה לראות דבר מבעד ליד המסתירה. הוכחתי את טענתי הפילוסופית באמצעות ניסוי מדעי.
אריסטו טען, למשל, כי הצל שמטיל כדור הארץ על הירח הוא תמיד עגול. הוא לעולם לא נראה כמו דיסקה (כמו מטבע, כאשר מסתכלים עליו מפרופיל). הוא תמיד נראה כמו צל שמטיל כדור. ובשנת 1520 לערך גילו כי כדור הארץ הוא אכן כדור, וממש לא נראה כמו פיתה. גילה זאת פרדיננד מגלן, מגלה ארצות מפורטוגל [1], ביחד עם חברו, מגלה ארצות ספרדי בשם חואן סבסטיאן אלקנו.
[1] בתקופה ההיא היו ארצות שעדיין לא גילו, יבשות חדשות לגמרי, ולכן היה מקצוע אמתי ששמו ‘מגלה ארצות’. מקצוע זה דרש שיט למשך שנים רבות בים (לא היו מטוסים). מגלן וחברו לצוות, אלקנו, מגלי הארצות, שטו מסביב לעולם משנת 1519 ועד 1522. במהלך התקופה הזו הם הקיפו את כדור הארץ, הצליחו לחזור לנקודה ממנה יצאו וכך גילו כי העולם הוא כדורי ולא שטוח.
ובימינו, עניינים משוגעים הפכו לעניינים נפוצים.
רוב המדענים כיום יוצאים מתוך נקודת הנחה שלוקחת בחשבון את קיומה של תודעה. מדענים מאמינים כי ישנה נפש הנפרדת מהגוף הפיזיקלי. זה עניין מאוד משמעותי. עד לפני כמה עשורים המילים ‘תודעה’, ‘חשיבה חיובית’, ‘נפש’ ו-‘תדרים’ היו ‘ענייני NEW AGE’ של בני אדם שנחשבו ל’היפים’ או לסתם מטורללים. מדענים קלאסיים ותיקים טענו בפני המדענים המודרניים: ‘תודעה משפיעה על המציאות? איזו מין שטות. תפסיק לברבר וחזור לתרגל מתמטיקה’. מדענים חדשים שרצו לשמור על שמם הטוב ולהיכנס לאקדמיה לא חקרו את נושא התודעה מתוך פחד להפוך למושא לזלזול. אולם בשנים האחרונות חל מהפך ענקי. בעקבות תיאוריות חדשות שנשענות על גילויים משנות ה-60 החלו באקדמיה המדעית לתת משקל לתודעה. גילו שהיקום כולו בנוי מחלקיקים שרוטטים על גבי שדות מתמטיים של תדרים. מדענים כבר לא חשים בושה לחקור את השפעתה של התודעה על המציאות כולה. כיוון שהמילה ‘תודעה’ חדלה מלהיות מילת גנאי פרא-מדעית, מדענים רבים, קלאסיים ומודרניים כאחד, עסוקים ברגעים אלו ממש בחקר התודעה ובחקר יכולתה המופלאה של התודעה לשלוט על המציאות הממשית. וכאשר מדענים רבים עוסקים בתחום אחד בו זמנית, היו בטוחים כי גילויים חדשים ומפתיעים עומדים על פתח דלתנו.
מה אנחנו יודעים על יכולתנו להשפיע על המציאות שלנו?
כל שאנו יודעים כיום מתורת היחסות, תורת הקוונטים, תורת המיתרים ותורות מדעיות מודרניות אחרות מלמד, כי כאשר אנו קשובים למציאות, אנו יכולים להשפיע על המציאות. תשומת הלב שאנו מעניקים לדברים היא זו שנותנת לדברים את ממשותם, הלכה למעשה.
למה הכוונה, תשומת לב נותנת ממשות לדברים?
נתחיל בפשוט ונגיע גם למורכב.
באופן פשוט, כאשר אנו מסתכלים על דבר מה שמתרחש, אנו נותנים לו תשומת לב. ואם אנו נותנים לו תשומת לב אז אנו יכולים להשפיע על הדבר שמתרחש. יש לנו שליטה במתרחש רק אם אנו שמים לב למתרחש. אם אנחנו ‘על טייס אוטומטי’, אנו לא שמים לב למה שמתרחש סביבנו, וכך אין לנו כל השפעה על המציאות שלנו. כאשר אנו נמאצים ‘על אוטומט’, אנו ‘זורמים’ עם נהר החיים לכל כיוון שבו אנשים אחרים יבחרו, לכל מקום אליו נובל באופן פאסיבי. כיוון זה הוא, סביר להניח, לא הכיוון בו היינו אנחנו בוחרים לו היינו מודעים למתרחש. לכל אדם דעה משלו, רצונות משלו, מציאות משלו. ואת חייו האדם רוצה לחיות לפי רצונותיו, ולא לפי רצונותיהם של אחרים. כמובן שעלינו להתפשר לעתים – אך עלינו לעשות זאת באופן מודע. לא מתוך חוסר ברירה, אלא מתוך בחירה מודעת לכך שאנו כרגע מתפשרים – בחרנו להתפשר כדי להשיג תוצאה מסויימת, כדי לממש מציאות מסויימת שאנו כן מעוניינים בה. כל החלטה שלנו צריכה להיות מודעת. אם אנו מבצעים החלטות כאשר אנו ‘על אוטומט’, לא נצליח להבין איך הגענו לפתע למציאות בה מצאנו את עצמנו. לא נזכור את המסלול בו עברנו כדי להגיע לנקודת הזמן הנוכחית. לא נזכור את השביל בו טיילנו. אנו נחוש, בחווית הזמן הפרטית שלנו, כי החיים שלנו חולפים במהירות רבה, ובתחושת מרה שחורה. תחושה שאין לנו שליטה אמתית על חיינו. שאנו עושים דברים ‘כי אין ברירה’, ‘כי חייבים’. אך אין אנו חייבים לעשות דבר. אנו צריכים ללמוד לעצור במקום, לנשום עמוק ולהחליט החלטה נבונה, מתוך רוגע ולא מתוך לחץ. לעצור ולנשום עמוק? הנה כבר מכשול עבור רובנו המוחלט. ולכן רובנו נכשלים בניסיוננו להיות מודעים לסביבתנו – בגלל הלחץ. הלחץ הנפי שיוצרת המציאות המודרנית גורם לנו להיות יצורים ממהרים ש’טסים’ לכל מקום משום שהם מאמינים שאין להם זמן. וגם זו מחשבה מוטעית [2].
[2] ממד הזמן, על אף מה שלימדו אותנו אודותיו בבית הספר, או בעצם לא לימדו דבר, הוא מאוד גמיש וניתן לשליטה. זהו ממד הזמן של איינשטיין, המושפע ממהירות, והוא סובייקטיבי לחלוטין. כאשר אנו ממהרים אנו מכווצים את ממד הזמן הפרטי שלנו, והזמן שלנו חולף מהר יותר. כאשר אנו הולכים לאט, אנו גורמים לזמן שלנו לעבור לאט יותר. ואין אדם שחווה את הזמן הפרטי שלו זהה לזמן הפרטי של חברו. הזמן הוא עניין אישי שניתן לשליטה מוחלטת. משוגע מאוד, ואמתי מאוד. קראו הסבר (מורכב) על ממד הזמן ועל יכולתנו לשלוט בו >
יש ביכולתנו לשלוט בממד הזמן שליטה מלאה, ויש הטוענים כי הם מצליחים, באופן ממשי, ברגע זה ממש, לשלוט בזמן שלהם שליטה מלאה. הענין מסובך, לוטה בערפל של מסתורין, וכרגע אינו נגיש במיוחד לאדם הממוצע אלא מצוי בידיהם של מדענים בלבד, וזולג אלינו ממדענים שמואילים לחלוק איתנו את המידע.
עוד בשנת 1961 הוכח כי התודעה שולטת על הזמן ועל המרחב, בניסוי שני הסדקים של יאנג:
כמה מדענים משוגעים החליטו לירות חלקיקי אור (פוטונים) דרך מכשיר מוזר שכזה שיורה חלקיקים, כמו רובה. את הפוטונים ירו באמצעות הרובה אל עבר קיר מיוחד שמקליט כל פוטון ברגע בו מתנגש הפוטון עם הקיר. בכל פעם ירו פוטון אחד בלבד. ירו פוטון על הקיר > הקיר קלט את הפוטון ברגע שהפוטון נגע בו והטביע חותם במקום. וכך הוקלטו אלפי אלפים של פוטונים על גבי קירות אלקטרוניים. מדדו את המיקום שלהם. מדדו את הזמן של התנגשות הפוטון בקיר. ואז החליטו לירות פוטון אחד – דרך שני סדקים. ציפו לראות את הפוטון עובר דרך סדק אחד בלבד ותהו, מי יהיה הסדק הזה? איך ‘יבחר’ הפוטון באיזה סדק לעבור? הימני או השמאלי? אך הפוטון תכנן לעצמו תכניות אחרות. במקום לעבור דרך סדק אחד בלבד הפוטון עבר דרך שני הסדקים יחד – באותו המרחב – באותו הזמן. הפוטון, למעשה, היה בשני מקומות בו זמנית. ‘התפצל’. מה משמעות ההתפצלות הזו? מדענים בודקים את העניין עד היום ומגיעים למסקנות מעניינות מאוד על קיומם של יקומים מקבילים. המהפכה הבאה נמצאת בהישג יד, וכנראה שנשמע על הישג חדש הנוגע לדבר, בקרוב מאוד. בריאן גרין, אחד מאבות תורת המיתרים, טוען לעשור הקרוב.
אז מה הוכח בניסוי שני הסדקים של יאנג בשנות ה-60?
בניסוי שני הסדקים הוכח כי חלקיק יכול להיות בשני מקומות בו זמנית. כלומר, החלקיק שולט לחלוטין בממד הזמן. עוד הוכח, באופן פשוט ומבלי לסבך עניינים, כי חלקיקים מתנהגים באופן דומה לאופן בו מתנהגים גלים. גלי מים (או רדיו, או כל גל מסוג אחר), כאשר הם מתנגשים, הם יוצרים אחד משני דברים:
- הם מחלישים זה את זה בעת ההתנגשות;
- הם מחזקים זה את זה בעת ההתנגשות.
ההתנגשות הזו בין הגלים נקראת ‘התאבכות’. והתוצאה של אותה התאבכות היא היחלשות הגל או התחזקות הגל. ומה שגילו שניסוי שני הסדקים בשנות ה-60, הוא כי חלקיקים שנורים על קיר יוצרים מעין תצוגה שאמורים ליצור רק גלים. תצוגת יריות קטנות שמסודרת על הקיר כמו תוצאה של התנגשות של גלים שמבטלים זה את זה – או מחזקים זה את זה [3].
[3] התוצאה של התחזקות או היחלשות שני גלים בעת התאבכות מבטאת, בעצם, את הסיכוי הססטיסטי להימצאותו של חלקיק בטווח הנתון. אם נדמה שהגלים מבטלים זה את זה, הסיכויים לכך שאנו נמצא את החלקיק בטווח הנתון קטנים. אם נדמה שהגלים מחזקים זה את זה, הסיכויים להימצאות החלקיק בטווח – גדלים.
חלקיקים שמתנהגים כמו גלים? מה זה הדבר המשוגע הזה? משוגע, משוגע. ועם זאת, מדענים שנחשבים לבני אדם די שפויים, מראים לנו כי זו המציאות שלנו. אבל למה חלקיקים מתנהגים כמו גלים? ויותר מעניין מזה – איך יכול להיות שחלקיק יכול להיות קיים גם כאן (סדק 1) וגם שם (סדק 2) בו זמנית? התשובה מצויה בממד הזמן.
בארוכה מיד, ובקצרה: הפיזיקה המודרנית גורסת כי כל הזמנים שיכולים להיות קיימים – קיימים בעת ובעונה אחת. כלומר, כל הזמנים כולם קיימים ברגע זה. ולכן החלקיק אכן עבר בעת ובעונה אחת בשני הסדקים, והוא היה קיים גם במקומות אחרים באותו הזמן בדיוק. קיומו של החלקיק בכל המצבים כולם נקרא ‘סופרפוזיציה’ – מיקום-על. החלקיק קיים בכל המקומות שהוא יכול להיות קיים בהם באופן סטטיסטי. אם סביר להניח שהוא קיים בנקודה מסויימת – הוא אכן קיים גם בנקודה הזו. אם מישהו הניח לעצמו כי החלקיק קיים שם, מתחת למנורה הכחולה – ברגע זה הוא יצר את האפשרות לכך שהחלקיק אכן יהיה קיים שם, מתחת למנורה הכחולה. אם האפשרות קיימת עבור החלקיק אז הוא קיים גם באותה האפשרות. ואיך, בסופו של דבר, כשלא יורים את החלקיק מאקדח מוזר בעל שני סדקים, אלא רק מביטים בו עם מיקרוסקופ רגיל, רואים את החלקיק רק במקום אחד? כלומר, איך החלקיק ‘בוחר’ באיזו נקודה להיות מבין כל האפשרויות הקיימות עבורו? כאן נכנסת לתמונה התודעה.
מי ש’החליט’ היכן יהיה החלקיק הוא לא החלקיק אלא זה שהתבונן בו. האדם שנתן לחלקיק את תשומת ליבו, והביט דרך המיקרוסקופ, הוא זה ש’החליט’ איזו אופציה תתממש – אופציית מיקום חלקיק מס’ 1, 2, או 6,799.
האדם המתבונן מחליט היכן ימוקם החלקיק באופן סובייקטיבי. כלומר, אם אליהו יביט בחלקיק, החלקיק יהיה במקום 1. אם שולה תביט בחלקיק, הוא יהיה במקום 2. ומה שקורה עם חלקיקים, קורה עם כל דבר אחר ביקום – גם איתנו, בני האדם. ולכן, אם נחזור לרגע לממד הזמן שמהווה את הבסיס לכל העניין –
רגע היוולדך, רגע מותך, הרגע הנוכחי הזה וכל שאר הרגעים, כולם קיימים יחדיו, במעין שדה זמן מוזר וגמיש שניתן לשלוט בו.
המדענים החרוצים ביותר עובדים כרגע על הדרכים לשליטה בממד הזמן ובממדים אחרים שאין אנו רואים או מודעים אליהם ברגע זה ממש. חלקם אף הצליחו לעשות דברים מוזרים לא פחות כמו טלקינזיס (הפיזיקאי ראסל טארג, אחד מחלוצי הלייזר, שחוקר את נושא הראייה מרחוק / Remote viewing עוד משנות ה-60 ועבד עם ה-CIA לאורך עשרות שנים, כאן בהרצאה מעלפת), שימושו של המחשב הקוונטי באנרגיה מיקומים מקבילים (סופרפוזיציה בהפשטה; באמצעות שזירה קוונטית ועיקרון החוסר לוקאליות) ועניינים ‘הזויים’ אחרים. ענקיות כגוגל, IBM, נאס”א ואינטל עוסקות במרץ בעניינים הזויים של מחשוב קוונטי ברגע זה ממש, ומחלמות אמתיות מתרחשות בין ארצות על יכולות שימוש במידע קוונטי. כפי שאיינשטיין סלל את הדרך ליצירת הפצצה הגרעינית במלחמת העולם הראשונה באמצעות נוסחאותיו ה’משוגעות’ לאותה העת, כיום נסללת הדרך על ידי מדענים מודרניים אשר מתבססים על תוצאות משוואותיו ומשיגים תוצאות מופלאות (מכניקת הקוונטים מתבססת על עבודתו של איינשטיין – אשר התבסס על משוואותיו פלאנק בעת פרסומו את הכתב על האפקט הפוטואלקטרי שזיכה אותו בפרס נובל).
אז אם נחזור לרגע לרגעים, לפיסות הזמן המסתוריות הללו שלפי המדע המודרני קיימות כולן בעת ובעונה אחת. יש לנו גישה לכל אחד ואחד מהרגעים הללו. טענה זו הוכחה זה מכבר באמצעות המחשב הקוונטי אשר מניח את קיומן של כל האפשרויות הקיימות עבורו – ועושה בהן שימוש. ואם ניקח את תורת הקוונטים ונייחס אותה שוב להתנהלות בני האדם (שהרי כך פועל כל היקום כולו – כולל בני האדם), אזי ניתן לראות כי דרך התנהלותנו הקוונטית מתבצעת באמצעות בחירה. יש לנו ‘מחסן’ מלא באפשרויות קוונטיות – רגעים, אם תרצו – יקומים מקבילים, אם תרצו קצת יותר – ואנו בוחרים את הרגע הנוכחי מתוך כל הרגעים האפשריים הקיימים לנו במחסן אפשרויות זה. את מחסן האפשרויות אנו ממלאים בעצמנו. אנו בוחרים בכל רגע ורגע איך להתנהג, ויוצרים רגעים שהם חיוביים לנו, או שליליים לנו. וכך נוצר מסלול החיים שלנו. מסלול החיים שלנו מורכב מרגעים. ורגעים הם בעצם אשלייה תודעתית. מימוש של בחירה. איך יוצרים את האפשרויות הללו, שמתוכן אנו בוחרים את הרגע הנוכחי? מעלים אותן בדעתנו. יוצרים את מאגר האופציות על ידי הנחות. אניח כי אני יכולה לטפס על הסולם מבלי ליפול – והנה, יצרתי את האפשרות כי אני יכולה לטפס על הסולם מבלי ליפול. כשאנו מעלים משהו בדעתנו, אנו מניחים כי הוא אפשרי עבורנו. כאשר אנו מניחים אפשרות, אנו יוצרים אופציה במאגר שיהיה זמין לנו ברגע הבחירה הבא.
ואיך שולטים על בחירת הרגע הנוכחי? איך אבחר במציאות בה אני אכן עולה על הסולם מבלי ליפול, ולא אבחר באפשרות בה אני נופלת על הישבן? באמצעות שליטה על התודעה.
אם נהיה מודעים לסביבה ולעצמנו בכל רגע ורגע, נעשה בחירות חכמות וחיוביות. בחירות חיוביות יוצרות רגעים חיוביים בזיכרון. רגעים חיוביים המאוחסנים בזיכרון יוצרים נוהלי התנהגות המופעלים ברגע שאנחנו נמצאים ‘על טייס אוטומטי’. אנו סומכים על העבר בעת שאנו עושים בחירות עתידיות. כאשר אנו ‘על אוטומט’ הבחירה גם היא אוטומטית. ובחירה אוטומטית מתבצעת, למרבה הצער, לפי ניסיון עבר ממוצע. אם ‘הנוהל’ הממוצע שלנו הוא התנהגות שלילית, כאשר יגיע רגע כלשהו של בחירה, אנו ניטה להתנהגות שתיצור אף היא רגע שלילי נוסף. למשל, אם אנו רגילים להיות מרושעים כלפי אדם מסויים, אנו נמשיך להיות אליו מרושעים – אלא אם נהיה מודעים להתנהגותנו ברגע הנוכחי. אם נהיה מודעים להתנהגותנו ברגע מודע, נהיה מודעים ‘עכשיו’, נשים לב לכך שאנו יוצרים עוול לאדם, נחמול, נשלוט על התנהגותנו ונחדול מהעוול. אם נחדול מהעוול, יצרנו רגע חדש שבו אנו מתנהגים לאותו האדם, אליו אנו רגילים להתנהג בצורה מרושעת, בצורה נחמדה או לפחות נייטרלית. יצרנו אפשרות עתידית חדשה. בפעם הבאה בה נפגוש את אותו האדם, ה’אוטומט’ שלנו לא יפנה מיד לזיכרון שלילי בשאלה ‘איך להתנהג’ – משום שיהיה גם זיכרון חיובי במחסן הזיכרונות. וסביר שאם נמשיך בהתנהגות הזו, האוטומט שלנו יבחר בחירות נבונות יותר, או שנחדול מלהיות ‘על אוטומט’.
שינוי מציאות באמצעות תודעה הוא לא רק אפשרי, אלא מתרחש בכל רגע ורגע. כמה נפלא לחיות בעידן שבו ‘ענייני רוח’ מובהקים הופכים להיות נחלתם של ריאליסטים. ריאליזם הוא סך הכול דרך לומר: ‘יש הוכחה? אני מאמין. אין הוכחה? ‘אין לי בזה עניין’. אלו היו דבריי שלי, בכל מקרה, כריאליסטית אקזיסטנציאלית (כיום לשעבר). והנה, יש הוכחה לכך שהתודעה משנה את המציאות. כמה נפלא! כמה שליטה יש לאדם במציאות שלו. כמה חבל שלא יודעים זאת רבים יותר.
‘לסיכום’ קצר, לפני שנגיע לפואנטה בדבר יכולת ההשפעה שלנו על מערכת הרבייה ועל פוריות במיוחד:
- כאשר אדם צופה בניסוי, הוא משפיע על הניסוי. כאשר אדם צופה בדבר מה מתרחש, הוא משפיע על המתרחש. עצם צפייתו. פשוט, בגלל שהוא הסתכל. העובדה שהוא מסתכל על המתרחש – היא זו שמשפיעה על התוצאה. לו לא היה האדם צופה במתרחש, המתרחש היה שונה מאוד (או לא היה מתרחש כלל).
- מה שהתרחש, התרחש בדיוק בדרך בו הוא התרחש בגלל שהאדם הזה – ספציפית – הסתכל. כלומר, אם שולה מסתכלת – קורה דבר אחד. אם אליהו מסתכל – קורה דבר אחר.
מטורף. תורת הקוונטים. לאחר כל הגילויים המדעיים במאה הנוכחית, המדענים (ואנחנו, כמובן, כתוצאה מכך) עומדים מול תופעות שלא ניתן להסביר אותן אלא באמצעות משפט אחד: העולם שלנו, הוא קצת יותר משוגע ממה שחשבנו.
והנה , הגענו לעניין: פוריות, גבירותיי. הפוריות שלכן נמצאת בשליטתכן.
העניין המשוגע של שליטה מוחלטת במתרחש רלוונטי לכל תחום אפשרי בחיינו – גם למערכת הרבייה. פוריות נובעת מבריאות, את זה יאמר לכן כל רופא. ואי פוריות היא אמנם לא מחלה שאת חשה בה באופן ברור, אך היא בכל זאת מחלה. כל חוסר תפקוד של הגוף הוא, למעשה, מחלה. כאשר הגוף בריא, אין בו כל בעיה תפקודית. האם פגשתן אדם בריא לחלוטין בימינו? אינני זוכרת אחד שכזה. לכולנו בעיה תפקודית המתבטאת באופן זה או אחר. העולם המודרני מייצר זיהומים, וזיהומים פוגעים בתפקוד הגוף ומייצרים מחלות. אין לנו כל דרך לברוח מהעולם לחלוטין. נוכל רק לעשות כמיטב יכולתנו עם הקיים, ולנסות לשפר.
איך את יכולה לגייס את התודעה שלך לטובת שיפור הפוריות שלך?
מבלי להלאיט אתכן בענייני מדע נוספים (מי שמעוניינת בכל זאת להלאיט עצמה, תוכל לעשות זאת כאן). אנסה להסביר זאת באופן פשוט:
חשבי על כל הדברים שהיית רוצה שיקרו, ולעולם אל תחשבי על הדברים שלא היית רוצה שיקרו.
אמחיש זאת באמצעות השוואה בין שני מקרים, עם תוצאות סטטיסטיות סבירות. בשני המקרים אני מניחה כי, למשל, אישה בשם שולמית מעוניינת להיכנס להריון. וכי אין לשולמית פגם גנטי אשר מונע ממנה את אותה כניסה להריון. לשולמית יש ‘פוריות בלתי מוסברת’, שככל הנראה מתרחשת בשל דרך החיים המערבית הלא בריאה בעליל.
דרך הפעולה של שולמית היא שונה בכל מקרה, ולכן התוצאה שהיא תקבל בכל מקרה תהיה שונה בהתאם:
דרך פעולה חסרת מודעות עצמית:
שולמית מעלה בדעתה דברים שליליים שמעכבים אותה מכניסה להריון. מחשבות מדכאות מאוד מטרידות את מנוחתה. מה אם לא אצליח להיכנס להריון? ואם אצליח, מה אם לא אהיה אימא טובה? וכדומה. שולמית לא מודעת למה שמתרחש סביבה. רוב הזמן היא נמצאת ‘על אוטומט’. והאוטומט, מה הוא יודע? להיות חרד, שלילי. יש עוגה? אוכל מיד. למי אכפת. אני מדוכא. רוצה סוכר. ניקח עוד סיגריה. שולמית לחוצה, ממהרת לכל מקום, לא שמה לב מה מתרחש סביבה.
תוצאה: שולמית עושה הרבה טעויות בגלל שהיא ממהרת. המחשבות השליליות מכניסות אותה למתח נפשי. בלוטת יותרת הכליה של שולמית מפרישה יותר מדי אדרנלין כתוצאה מהמתח. הגוף מאמין כי הוא נמצא במצב של ‘מלחמה על חייו’, ושם את כל תשומת ליבו לענייני מלחמה: שרירים, מרץ, כוח. ומוותר על עניינים אחרים: מערכת הפוריות, השיער והציפורניים, מערכת העיכול. לשולמית נושר השיער, הציפורניים שבירות, יש לה בעיות עיכול, והיא לא פוריה.דרך פעולה עם מודעות עצמית:
שולמית מודעת לעצמה ולסביבתה. היא זזה לאט. חושבת לפני שהיא פועלת. היא לא פזיזה. לא ממהרת להאמין לדברים שליליים. היא חוקרת. שולמית מעלה בדעתה דברים חיוביים שיכולים לקרות לה בכל יום. היא יוצרת לעצמה אפשרויות להירגע בכל יום. היא נמנעת ממתח. היא נמנעת מחדשות שליליות. היא נמנעת ממחשבות על דברים שליליים. היא יוצרת בועה חיובית סביב עצמה, מלאה באמונה עצמית. היא מדמיינת איך היא מנשקת את התינוק שלה. איך היא משחקת עם הילד שלה בגינה. איך היא מלמדת אותו לעשות קציצות מחול. היא מדמיינת דברים שהיא הייתה רוצה שיקרו. היא עושה זאת בכל יום, כדי להתאמן – כי אין תוצאות ללא אימון – גם בכל הנוגע לנפש.
תוצאה: שולמית, בשל היותה מודעת, בעלת קשיבות לסביבתה ולעצמה, כבר אינה יצור פזיז וממהר, חרד ומתוסכל, חסר שליטה על חייו שלו. שולמית כבר לא ‘זזה עם הזרם’ האוטומטי, אלא עוצרת בצד כדי לחשוב – מה יביא לי את התוצאה הטובה ביותר? מה יסיט אותי ממסלולי אל עבר הדברים שאני רוצה? שולמית עוצרת לפני שהיא אוכלת עוגה, כי היא זוכרת שסוכר מזיק מאוד לפוריות. היא זוכרת דברים היטב, כיוון שהיא זזה לאט. שולמית לא מקשיבה לחדשות, כיוון שחדשות מדווחות על דברים שליליים כמעט בבלעדיות, ומכניסות אותה למתח וחרדה. כיוון שהיא נמנעת ממתח, בלוטות יותרת הכליה שלה מתחילות להשתקם. הגוף שלה הופך לבריא יותר. היא הופכת לחזקה יותר, פיזית ונפשית. והיא, סביר להניח, בשל כל זה, תיכנס להריון באופן טבעי במהלך החודשים הקרובים, ובכל מקרה מהר יותר מאשר גירסתה השלילית מן הסעיף הקודם.
דרך הפעולה שלך היא בשליטתך המוחלטת. עלייך רק לאמץ חשיבה חיובית. ואיך עושים דבר שכזה? מתאמנים.
איך מאמנים את המוח לחשוב באופן חיובי?
חישבי על האושר. על השמחה. על כל הדרכים בהם את תוכלי לתת מעצמך לתינוק שלך את כל מה שהוא זקוק לו. את כל הדרכים בהן תראי לו שאת אוהבת אותו. את כל הדברים שתלמדי אותו. דמייני את עצמך עושה זאת ממש עכשיו. כאילו זה כבר העתיד שלך. תבחרי את העתיד שבו את רוצה לחיות, ותתחילי לחיות אותו ברגע זה.
המוח שלנו זקוק לאימון כדי לצאת מהתבניתיות של החשיבה השלילית אליה אנו כל כך רגילים. חוויות שליליות נחרטות במוחנו היטב. וקשה לנו להתנער מהן. ביקורת עצמית קשה משתלטת עלינו. ביקורת על אחרים. למשך מרבית חיינו אנו פועלים מתוך פחד אשר מעורר בנו כעס. על עצמנו, על אחרים. וכדי לחיות כאדם חיובי, עלינו להתחיל לחיות כאדם חיובי. אין כאן טעות – כדי להיות מישהו, עלינו לחיות את חיינו כאילו אנחנו כבר הוא ברגע זה. ומי זה ‘הוא’? הוא זה ‘אני האידיאלי‘.
עליי להתחיל, ברגע זה ממש, להתנהג כאילו אני כבר עכשיו ‘אני האידיאלי’, ולפעול בדרך בה נדמה לי שאני האידיאלי היה פועל.
באיזו דרך אני האידיאלי היה פועל?
‘אני האידיאלי’ הוא טהור. נשמה ללא גוף. תודעה בלבד, ללא קשרים פיזיולוגיים ודעות קדומות. רק חמלה ואהבה. ולכן, אני האידיאלי נוהג בדרך שתמיד יוצאת מנקודת הנחה כי כל אדם הוא ילד שלומד איך מתנהגים בעולם. עליי להעלות בדעתי כל אדם כילד קטן, שמנסה להבין איך העולם פועל, איך אנשים פועלים, למה הוא כאן ומה הוא צריך לעשות. ולעתים ילדים מפחדים. ולעתים ילדים הם מתוסכלים. ואם האדם מתנהג באופן שמזיק לי באופן זה או אחר, עליי לנסות ולהסתכל עליו כעל הילד שלי, לסלוח, ולעבור הלאה. זה מה שנקרא ‘אימון מיינדפולנס’. כך אנו מאמנים את התודעה שלנו לחשוב באופן חיובי, היוצא מתוך נקודת מוצא של אהבה – כלפי כל יצור חי.
התודעה שלנו, מי שאנחנו באמת ללא כל קשר לגופנו הפיזיולוגי, משפיעה על המציאות שלנו ועל הגוף הפיזיולוגי שלנו (כחלק ממציאות זו). וזה מתרחש מבלי שאנו שמים לב לכך.
כאשר אנחנו ‘על אוטומט’, זזים במרחב מבלי לשים לב לאן אנחנו זזים, עם הראש בתוך הסלולרי, ממהרים, רצים, לחוצים, החיים ‘עפים’ לצידנו מבלי שנזכור אותם. אנו שוכחים את התודעה שלנו, את הנפש שלנו, בצד. אנו עושים שימוש בכל הזכרונות המאוחסנים אצלנו בהמיספרה השמאלית. במחשב הלוגי שזוכר את העבר ופועל לפיו. כל מה שעשינו בעבר מנחה אותנו – הניסיון שלנו מנחה אותנו. ענייני עבר מראים לנו כיצד עלינו להתנהג בעניינים דומים בעתיד. והניסיון המוטעה שלנו מלמד אותנו להיות ‘על אוטומט’. כאשר הזיכרונות שלנו ברובם הם זיכרונות שליליים, יש לנו קושי ליצור זיכרונות חיוביים. יש לנו קושי להאמין בדברים חיוביים, כיוון שהניסיון מלמד אותנו כי השלילי שולט. איך נשנה זאת? באמצעות מודעות לסביבה.
כשאנו מודעים לסביבה, אנו מודעים גם לעצמנו. כשאנו מודעים לעצמנו, אנו לאו דווקא מודעים לסביבה. ולכן, כדי לקבל שליטה מלאה על חיינו, עלינו לתת משקל רב יותר למודעות לסביבה.
התודעה שלנו היא הנפש, היא מי שמושך בחוטים – אם רק ניתן לה. ואיך ניתן לה? נזוז לאט. נהיה קשובים לסביבה. ניתן לאדם שמולנו לסיים את דבריו. לא נתפרץ לתור. נזוז מתוך מחשבה מודעת. נעצור לפני שנפעל. נפתח שליטה עצמית. וכך נוכל לשנות את כל מהלך חיינו.
את מסוגלת לשנות את פוריות גופך באמצעות שליטה על התודעה שלך. כל שעלייך לעשות הוא רק – לעשות זאת.
בריאות והצלחה.
😉
מיכל הררי,
מנהלת פורטל ללדת באהבה.
נ.ב. המשפט ‘תחשוב חיובי, יהיה חיובי’ הפך למציאות. שינוי בריאותי באמצעות תדרי הרץ (HZ) הפך למציאות. וגם – שינוי מבני של תאים ביולוגיים באמצעות תזונה הוא עניין שידוע כעובדתי מזה שנים רבות. ברוקולי בשילוב עם שורש גזר, למשל, הוא הלוחם האולטימטיבי בסרטן – הסרטן משנה את המבנה הביולוגי של התא – ובאופן פשוט להסבר, הברוקולי ‘משנה אותו בחזרה’. ובקיצור – תתחילי לאכול ברוקולי עם גזר.
וואו נשמע מורכב אבל מאוד מעניין. הכתבות בפורטל שלכם מושקעות ומביאות אף פתרונות. יש מה לעשות.
תודה לכם.
מיטל יפה.
תודה רבה, מיטל! כיף לשמוע 😉
מיכל וכל צוות ללדת באהבה / פורטל הריון ולידה שוחר מדע, אדם וסביבה.