בשלב השלישי של הלידה התינוק כבר בחוץ ומה שנשאר לך זה ללדת את השליה.
השלייה היתה מחוברת לדופן הרחם שלך מצידה האחד, ומצידה השני יוצא חבל הטבור המחובר לטבור התינוק שלך.
לאחר הלידה חותכים את חבל הטבור, והצרים הבאים (כן, ישנם כאלו, הרחם צריך להתכווץ) מנתקים את השילייה מדופן הרחם והיא יוצאת החוצה בעקבות התינוק.
היום ברוב בתי החולים מזריקים פיטוצין לכיווץ הרחם ויציאת השליה כנוהל שגרתי.
מנסים לתת לשליה לצאת באופן ספונטאני תוך חצי שעה.
כשהשליה בתוך הרחם היא מפריעה לו להתכווץ ולכן יהיה דימום. האוקסיטוצין גורם לרחם להתכווץ ולשליה להיפרד מדופן הרחם .
וידאו – זוהי השליה שלך:
התינוק מחובר לשליה דרך חבל הטבור וכשהיא עדיין מחוברת לרחם חבל הטבור פועם ומעביר לתינוק דם וחמצן דרך האם.
חשוב לחכות להפסקת הפעימה של חבל הטבור לפני חיתוכו, וזה גם גורם לשליה להיות פחות מלאה בדם ולכן בעלת נפח קטן יותר וליולדת קל יותר להוציאה.
כשהשליה נפרדת מדפנות הרחם הרחם מתכווץ שוב ומאפשר להוציא את השליה.
חשוב לבדוק שהיא שלמה, אם היא איננה שלמה יהיה צורך בהתערבות רפואית.
האם באמת חשוב לתת פיטוצין ליולדת מיד לאחר הלידה על מנת לכווץ את הרחם וללידת השליה?
התכווצות הרחם סוגרת את כלי הדם שהיו פתוחים כיוון שחיברו בין השילייה לרחם שלך. כשהרחם מתכווצת, כלי הדם האלו מתכווצים ונסגרים, ובכך נמנע דימום בתוך הרחם. לכן הנוהל השגרתי של מתן פיטוצין בבי”ח בא על מנת למנוע דימום ברחם לאחר הלידה.
אלא אם עברת כבר לידות רבות והרחם שלך עייפה, אין סיבה שהרחם לא יתכווץ בעצמו ויפלוט את השילייה בשלמותה החוצה.
לעומת זאת, כשאישה מקבלת פיטוצין בלידה, מאזן האוקסיטוצין הגורם להתכווצויות הרחם נפגע ועלולה להיות הפרעה ביציאת השליה – אז היא מקבלת עוד פיטוצין.
כיצד לעזור לשליה לצאת:
- נקודות לחיצה – L.I 4
- רפלקסולוגיה
- הומאופטיה – ארניקה, פולסטילה
- עיסוי פטמות
- להתרומם לעמידה כריעה או כל תנוחה זקופה אחרת: תנוחה זקופה בשלב זה מסייעת לניקוז מי השפיר והדם מן הרחם וכן ליציאת השליה
- תה פטל ותה ילקוט הרועים
השלב השלישי מהווה זמן חשוב ליצירת הקשר הראשוני עם העובר וכמשפחה. הנקת התינוק תגרום לעליה ברמת האוקסיטוצין ולכן חשובה.