איך העובר נושם בתוך הרחם?

התהליך שבו תינוק נושם ברחם הוא מורכב ומרתק, וכולל מערכות פיזיולוגיות רבות שפועלות יחדיו כדי להבטיח שהעובר מקבל את החמצן הדרוש לו ומתפטר מהפחמן הדו-חמצני. במאמר זה, נסקור כיצד מתבצע תהליך הנשימה ברחם, מהם השלבים הפיזיולוגיים המעורבים, מהן ההתאמות האנטומיות והתפקודיות שמאפשרות את התהליך, ומה קורה כאשר ישנם גורמים שמפריעים לתהליך זה.

ההתאמות האנטומיות והתפקודיות לנשימה ברחם

חיבור לשליה

כאשר עובר נמצא ברחם, הוא אינו נושם דרך הריאות כמו לאחר הלידה. במקום זאת, הוא מקבל חמצן ומוציא פחמן דו-חמצני דרך השליה, שהיא איבר שמתחבר לרחם ומתווך בין מחזור הדם של האם לזה של העובר.

• חבל הטבור: חבל הטבור מחבר את העובר לשליה ומכיל שלושה כלי דם: שני עורקים ווריד אחד. הווריד הטבורי מעביר דם מחומצן מהשליה לעובר, ואילו העורקים הטבוריים מחזירים דם דל בחמצן מהעובר לשליה.
• מעבר חמצן ופחמן דו-חמצני: השליה מתפקדת כתחנת מעבר לחמצן ולפחמן דו-חמצני. דם האם מגיע לשליה, שם הוא מעביר חמצן לדם העובר ומקבל את הפחמן הדו-חמצני מהעובר.

מערכת הדם העוברית

המערכת הדם העוברית מותאמת במיוחד כדי לייעל את מעבר החמצן והפחמן הדו-חמצני בין העובר לאם.

• נוזל השפיר: הרחם מלא במי שפיר, נוזל המסייע בהגנה על העובר ומאפשר לו להתפתח בסביבה יציבה. הנוזל הזה אינו מעורב ישירות בתהליך הנשימה, אך הוא מספק סביבה תומכת לעובר.
• המעגל העוברי: דם מחומצן שנכנס לעובר דרך הווריד הטבורי זורם לכבד וללב, ומשם הוא מופץ לשאר הגוף. המעבר המיוחד של הדם דרך הלב מאפשר לעובר לקבל חמצן ולפנות פחמן דו-חמצני ביעילות.

התהליך הפיזיולוגי של נשימה ברחם

חמצון הדם

העובר מקבל את החמצן הדרוש לו ממחזור הדם של האם דרך השליה. החמצן עובר דרך דופן השליה אל דם העובר, בעוד הפחמן הדו-חמצני עובר בכיוון ההפוך, מדם העובר לדם האם, ומוצא מהגוף שלה דרך מערכת הנשימה שלה.

• המוגלובין עוברי: לתינוק יש סוג מיוחד של המוגלובין, הנקרא המוגלובין עוברי, בעל יכולת גבוהה יותר לקשור חמצן בהשוואה להמוגלובין הבוגר. זה מאפשר לעובר לקבל חמצן בצורה יעילה יותר מהשליה.
• זרימת הדם: הדם המחומצן מהשליה נכנס לגוף העובר דרך הווריד הטבורי, עובר דרך הכבד ומשם ללב. מהלב, הדם מופץ לשאר הגוף.

פינוי פחמן דו-חמצני

הפחמן הדו-חמצני, שנוצר כתוצאה מתהליכי חילוף החומרים בגוף העובר, עובר לדם ומשם לשליה. מהשליה, הוא מועבר לדם האם ונפלט דרך מערכת הנשימה שלה.

מערכת הדם של האם: פחמן דו-חמצני מדם העובר עובר לדם האם דרך דופן השליה, ומועבר לריאות האם, שם הוא נפלט בנשיפה.

ההתאמות האנטומיות לריאות העובריות

במהלך ההריון, הריאות של העובר מתפתחות, אך הן אינן מתפקדות כנשימה בפועל עד לרגע הלידה.

• התפתחות הריאות: הריאות מתפתחות בשלבים, ומתחילות לייצר חומר הנקרא סורפקטנט בשלב מאוחר יותר של ההריון. סורפקטנט הוא חומר המסייע בשמירה על קיבולת הריאות לאחר הלידה.
• נשימה מדומה: למרות שהעובר אינו נושם אוויר, הוא מבצע תנועות נשימה מדומות, שמסייעות בפיתוח שרירי הנשימה והריאות.

לידה ושינויי נשימה

בעת הלידה, העובר עובר משלב שבו הוא מקבל חמצן מהשליה לשלב שבו הוא נושם אוויר דרך הריאות.

• פתיחת הריאות: כשהתינוק נולד ולוקח את נשימתו הראשונה, הריאות מתמלאות באוויר. הסורפקטנט מסייע לשמור על הריאות פתוחות ולאפשר כניסת אוויר וחמצן.
• שינוי מחזור הדם: מחזור הדם של התינוק משתנה מיד לאחר הלידה. החיבור לשליה נחתך, וכלי הדם של חבל הטבור נסגרים. דם מתחיל לזרום לריאות ומאפשר חילוף גזים ישיר.

בעיות רפואיות אפשריות

מצוקה נשימתית

במקרים בהם יש בעיות בתהליך המעבר לנשימה עצמאית, תינוקות עלולים לחוות מצוקה נשימתית. מצבים כמו תסמונת מצוקה נשימתית של היילוד (RDS) יכולים להתרחש אם הריאות אינן מפותחות מספיק או אם יש בעיה בייצור הסורפקטנט.

• טיפול: במקרים כאלה, תינוקות יכולים לקבל תמיכה נשימתית כגון מכונת הנשמה או מתן סורפקטנט חיצוני.

בעיות בשליה

בעיות בשליה כמו שליה לא מתפקדת כראוי או שליה נפרדת יכולים להשפיע על היכולת של העובר לקבל חמצן ולפנות פחמן דו-חמצני.

• טיפול ומעקב: מעקב הריון וטיפולים מותאמים יכולים לסייע במקרים כאלה להבטיח שהתינוק יקבל את הטיפול הנדרש.

התהליך שבו תינוק נושם ברחם הוא מופלא ומורכב, ומערב שלבים רבים של התפתחות פיזיולוגית ואנטומית. העובר מקבל חמצן ומפנה פחמן דו-חמצני דרך מערכת השליה והחבל הטבור, ועם הלידה, הריאות מתחילות לתפקד ולבצע את תהליך הנשימה באופן עצמאי. התפתחות הריאות ותיאום מערכת הדם העוברית הם קריטיים להבטחת בריאותו של התינוק ולמעבר חלק לנשימה עצמאית עם הלידה. הבנה מעמיקה של תהליכים אלה חשובה לא רק לרופאים ולחוקרים, אלא גם להורים, כדי להבין את חשיבות התהליכים המתרחשים בזמן ההריון ולהבטיח את הבריאות הטובה ביותר לתינוקם.