חיסונים לתינוקות: דעה / מאת נעמה סלע, מלווה לאחר לידה ואמא.

רגע לפני הלידה, כדאי אולי ללמוד מעט על הטיפולים הרפואיים הניתנים לתינוק שלכם. נעמה סלע, "עם האימא", מביאה סקירה מפורטת אודות החיסונים הנהוגים בישראל.

נעמה אינה רופאה – היא אימא שאיכפת לה ואשת מקצוע, מלווה לאחר לידה, ואין להתייחס למאמר כאל מאמר רפואי.

וידאו: טל קבסה, חיסונים לתינוק כן או לא?

הקדמה
כשיובל, הבן שלי, היה כמעט בן 3 חודשים ולפני שהחלטנו את עמדתנו בקשר לחיסונים, הלכתי לבדוק את הנושא.
את המידע שמצאתי ואת המחשבות שלי אני רוצה לחלוק איתכם כדי לחסוך לכם את שבוע העבודה (פחות או יותר) שהושקע ב"מחקר" שלי.

החיסונים הומצאו על מנת להגן עלינו מפני מחלות שונות.

לתפישתי, מחלות באופן כללי הן לא דבר רע בפני עצמו.
כמו שגם קשיים אחרים בחיים הם לא רעים. אנחנו צריכים את הקשיים בחיים כדי ללמוד, להתפתח ולהתחזק.
ככל שהתמודדנו עם קשיים יותר קלים בהתחלה בעצמנו והצלחנו, כך יהיה לנו יותר קל להתמודד בעצמנו עם קשיים גדולים יותר לאחר מכן.
לא הייתי רוצה למנוע מילדי ליפול מדי פעם, להיעלב מדי פעם, להתאכזב מדי פעם.
החוויות האלה חיוניות להתפתחותם. במיוחד בהתחשב בכך שלא אוכל כל החיים להגן עליהם.
כך גם בקשר למחלות. כל מחלה שאנחנו עוברים ומתגברים עליה, המערכת החיסונית שלנו לרוב מתחזקת ממנה
ומוכנה יותר להתמודדות עם המחלה הבאה, הקשה יותר.

באופן יותר ספציפי ניתן לחלק את המחלות לשתי קטגוריות עיקריות:

הראשונה היא מחלות נפוצות יחסית והן בד"כ מחלות קלות ובעלות סיכון נמוך לסיבוכים.
השניה היא מחלות קשות יותר ובעלות סיכון גבוה יותר לסיבוכים.

חלק מהמחלות הקלות הן "מחלות הילדים", שהן אותן מחלות שהיה ידוע ש (כמעט) כולם חולים בהן ועוברים אותן אפילו אם זה לא נעים.

יורם טהרלב כתב בספרו "אני בריא" את מה שהיה עד לא מזמן האמת המקובלת:
"אדמת חצבת שעלת חזרת
שום רפואה פה איננה עוזרת
שעלת אדמת חצבת חזרת
מחלה שאף פעם איננה חוזרת
פעם חלית – יותר לא תחלה
כנס למיטה! לבריאות! תבלה!"

מחלות ילדים באות פעם אחת ואח"כ, לרוב, הגוף מחוסן (שלא כמו בחיסון שלרוב תוקפו פג אחרי כמה שנים וניתן לחלות במחלה שוב). כל אלה נחשבו מחלות קלות שאכן אין עליהן תרופה כי הן ויראליות. נחים לכמה ימים ומבריאים.

לפעמים, בעיקר כשהילד חי בתנאי מגורים לא כל כך טובים והוא חלוש וחולני באופן כללי או לא מטופל היטב,
למחלות אלו יש סיבוכים שיכולים לעיתים להביא לנזק לכל החיים ולעיתים אף למוות. – כל זה נכון גם לגבי השפעת, לדוגמא.
חשוב שאת המחלות האלו נעבור כשאנחנו מוגנים יחסית, עדיף כשאנחנו עדיין יונקים,
כשאימא ואבא עדיין שומרים עלינו היטב ודואגים לטיפול נאות.
רבות ממהמחלות האלו נעשות קשות יותר ככל שאתה גדל.

ישנן מחלות קשות יותר. מחלות שאחוז המקרים בהם נגרם נזק תמידי או מוות הם גבוהים יותר, כאשר לגוף שלנו אין אפשרות להתמודד עם מחלות אלו בעצמו.

בעבר, המשמעות של המחלות האלו הייתה ברירה טבעית. החזק שורד.
ילדים חלשים יותר וחולניים יותר היו נפטרים בגללן והחברה בכללה הייתה חברה בריאה יותר וחזקה יותר.

היום אנחנו כבר לא רוצים לשלם את מחיר הברירה הטבעית הזאת בעיקר בהתחשב בכך שיש לנו ברירה אחרת, שהגיעה בעקבות כך שהיום בריאות הגוף לרוב פחות משמעותית מבריאות השכל. ניתן להיות חולני ואפילו משותק ועדיין להיות מדען מצליח, סופר, כלכלן, מנהיג ועוד.

גם אם יש בחיסונים איזושהי הזדמנות להפחית את הסיכון שלנו לחלות במחלות מסוימות או אפילו להכחיד כמה מהן, כשחושבים על זה, ברור לכולנו שאף פעם לא ייעלמו המחלות מהעולם. וירוסים ישנו את צורתם ויהפכו עמידים לחיסונים שייצרנו להם, מחלות חדשות יופיעו במקום הקודמות או יהפכו נפוצות יותר.
הביטו במקרי הסרטן, האיידס ועוד וגם במחלות כרוניות כגון אסתמה או אלרגיות.
אפילו השעלת לא הייתה קיימת כנראה עד סוף ימי הביניים.
נדמה לי כי ככל שניאבק להכחיד את המחלות הקלות יחסית נצטרך להתמודד עם מחלות קשות יותר.

מהו החיסון ואיך הומצא (מתוך ויקיפדיה ועוד)

בהפשטה, חיסון פעיל הוא פשוט "לתת לגוף להיות חולה" בתנאי מעבדה, כך שדואגים שיחלה במחלה בצורה הקלה ביותר ואולי אפילו ללא סימנים כלל, וכך הגוף יפתח נוגדנים למחלה זאת וימנע אותה בעתיד גם במקרה של הדבקה.
החיסון הוא אמצעי ריפוי מונע, כלומר, מטפל בגורמים מזיקים לבריאות כמו נגיפים ומחלות שונות לפני שהם מספיקים לפגוע בגוף. בגוף האדם פועלת המערכת החיסונית, שלאורך חיי האדם נתקלת בגורמים שונים ולומדת "לזהות" אותם ולסווגם כמזיקים, או לא מזיקים. כשהגוף מזהה גורם מזיק הוא מפתח נוגדנים, אמצעי ביולוגי עם יכולת התמודדות עם מחלות. עבור כל גורם מיוצרים נוגדנים ספציפיים לטיפול בו.

חיסון פעיל  לעומת חיסון סביל

מרבית החיסונים פועלים באמצעות הכנסה של הגורם המזיק (אנטיגן) בגרסה מוחלשת, או מומתת, אל הגוף, מתוך כוונה שהמערכת החיסונית "תלמד" אותו ותייצר עבורו נוגדנים, תחסל אותו, ותייצר תאי זיכרון ייחודיים לו. הגרסה המוחלשת הזאת, על פי רוב, לא גורמת להופעת המחלה כלל ולעתים מופיעים רק סימפטומים מוחלשים שלא משתווים לאלה של התפרצות מלאה של המחלה. חיסון מסוג זה נקרא חיסון פעיל. הרופא הבריטי אדוארד ג'נר פיתח את החיסון הפעיל הראשון בעולם.

בחיסון סביל, לעומת זאת, מחדירים אל הגוף נוגדנים באופן ישיר; חיסון כזה מתבצע כשיש צורך לטפל באופן מיידי בזיהום חמור. במצב כזה הזמן יקר ולא ניתן לחכות עד שהגוף ייצר בעצמו נוגדנים, כפי שמתרחש בחיסון פעיל.

ישנן מחלות עבורן צריך להתחסן רק פעם אחת או סדרת חיסונים אחת, והנוגדנים נשארים בגוף למשך כל החיים. אולם יש מחלות שהגוף "שוכח" אותן ואז יש צורך לחזור על החיסון כל כמה שנים, ואף כל כמה חודשים.

החיסון הראשון היה החיסון נגד האבעבועות השחורות. ג'נר גילה שמי שחלה קודם במחלת אבעבועות הבקר, מחלה קלה יחסית, לא נדבק במחלת האבעבועות השחורות. הוא הזריק פלזמה (חלק מנוזל הדם) מאבעבועות של אנשים שנדבקו באבעבועות הבקר לאנשים בריאים, וכך הדביק אותם ובעצם חיסן אותם מהאבעבועות הקשות יותר.

מהי מדיניות החיסונים של המדינה ולמה?

להבנתי, ישנם כמה עקרונות והבנות שהביאו למדיניות החיסונים הנוכחית:

1. המדינה רוצה למנוע ואף להכחיד הדבקה במחלות קשות שעלולות לגרום לפגיעה ולמוות.
2. המדינה רוצה לחסן את כל האוכלוסייה אפילו אם לא כולם עשויים להיפגע מהמחלות.
   הסיבה לכך היא שכשלא כולם מחוסנים, האנשים שאכן עשויים להיפגע מהמחלות (לדוגמא באדמת, אלו הנשים בהריון)
   עלולים להדבק. לכן רוצים שכל האוכלוסייה תהיה מחוסנת.
3. מערכת הבריאות הממשלתית לא יכולה לבדוק כל מקרה לגופו ולבדוק היכן הוא חי ובאילו תנאים והאם מישהו ממשפחתו או מסביבתו הקרובה נשא של המחלה, האם הוא מסתובב באורוות או זוחל בסביבת מזרקים משומשים של נרקומנים ולכן באחריותם לחסן את כולם ללא הבדל.
4. ההעדפה היא לחסן את רוב החיסונים בשנת החיים הראשונה משתי סיבות: הראשונה היא שמחלת השעלת, למשל, מסוכנת במיוחד לילדים מתחת לגיל שנה. הסיבה השנייה היא שזהו הגיל בו רוב ההורים מגיעים עם הילד באופן קבוע לפגישה עם אחות (בטיפת החלב), ולכן יש יותר אפשרות לוודא שהאוכלוסייה כולה תתחסן, מה שיותר מאוחר הורים רבים ישכחו או יתעצלו לדאוג בעצמם להגיע על מנת לחסן את הילדים.
5. חסכון כספי למדינה במניעת היעדרות מעבודה עקב מחלה ועקב טיפול בילדים חולים.
6. לעתים הכנסת חיסון לסל נובעת מכניעה ללחץ של חברות התרופות המייצרות את החיסונים, הלוחצות להכניס את החיסונים שיצרו לסל החיסונים (תופעה שאנחנו מכירים היטב מתחומים אחרים בהם יש לחץ של ההון על השלטון).
7. לפי תפישת הרפואה המערבית, מחלות, קשיים וכאבים נחשבים לדבר רע. הדוגמא לכך היא השימוש במשככי כאבים ובמורידי חום, למרות שאין להם, לרוב (פרט למקרי קיצון מסוכנים בהם יש צורך ברור להוריד את החום), חשיבות רפואית, רק כדי לעזור לנו "להעלים" את המחלה או לפחות את סימניה.

שיקולים במתן חיסון

מה צריך לקחת בחשבון לפני שאנחנו מחסנים? בהתלבטות לגבי החיסונים אנחנו צריכים לקחת בחשבון את הסיכון במחלה עצמה, את הסיכון בנטילת החיסון, את סיכויי ההדבקה בה בכל שלב בחיים, את יעילות החיסון, את ההשפעה של אי התחסנות על שאר הציבור ואת מצבו של הילד/האדם הספציפי.

אפרט עכשיו סיכונים שהיו ושעדיין קיימים בחיסונים, ולאחר מכן אציג את כל המחלות להם נהוג היום לתת חיסונים לתינוקות בטבלאות המפרטות את שאר המידע הרלוונטי לגביהן.

סיכונים בחיסונים

במהלך השנים נתגלו סיכונים שונים מהחיסונים.
חלקם ודאיים יותר וחלקם פחות. חלק מהחיסונים כבר שונו על מנת להמנע מהסיכונים להם גרמו. ניתן להניח כי ישנם סיכונים נוספים בחיסונים שטרם התגלו או הוכחו ושבעתיד ישונו חלק מהחיסונים הניתנים היום בעקבות כך.

שינויים שנעשו:

• בחיסון השעלת היה נהוג לתת נגיף מומת שגרם למקרים רבים יחסית של חום עם פרכוסים, אי שקט וישנוניות ואצל מיעוט קטן לנזק מוחי ובעקבותיו לנכות קשה. היום מכיל החיסון רק את חלבון הנגיף (מה שנקרא חיסון א-סלולרי) ולכן גורם לפחות תופעות לוואי נפוצות, אך לא הפחית את אחוז הסיבוכים הקשים.
• פעם היה נהוג לחסן בחיסון הפוליו עם נגיף מוחלש שגרם לעיתים להופעת מחלת הפוליו אצל הילד המחוסן ולעיתים גם לנכות. הנגיף המוחלש גם היה מגיע למערכת הביוב ומשם לעיתים לבריכות רחצה, לים ולמקורות מים שונים ובכך גרם לעיתים להדבקה של אנשים נוספים. תקופה מסוימת נתנו את הנגיף המומת ולאחריו גם נגיף מוחלש ובכך מנעו הדבקה אצל המחוסנים אך לא הדבקה דרך מקורות המים. היום, עקב העלמות המחלה מישראל נותנים רק את הנגיף המומת.
• בחלק מהחיסונים השתמשו בחומר שימור העשוי מכספית ונקרא "תימרוסל". החומר נחשד כגורם להופעת אוטיזם (ישנם מחקרים סותרים בנוגע לאמיתות החשד) וה FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי) אסרו שימוש בהם בארה"ב. החומר משמש בקופסאות המכילות מספר מנות חיסון ולא אמור להמצא במנות חיסון בודדות.

סיכונים שלא הוכחו בוודאות:

• יש הטוענים כי החיסונים יכולים לעורר מחלות רדומות אצל אנשים עם נטייה לכך.
  ד"ר רוזנטל, רופא והומאופת המתמחה בחיסונים אומר כי: "בתהליך החיסון מוחדר חלבון זר לגוף שעלול לעורר מחלות רדומות. לדוגמה: אם לאדם יש נטייה לחלות במחלה מסוימת, כמו נטייה גנטית לסוכרת, החיסון עלול לגרום למחלה להתפרץ. המערכת החיסונית והעצבית של התינוק אינה בשלה מספיק, והחדרת מחוללי מחלה מגבירה את הסיכון לתופעות לוואי קשות. לכן, התחלת מתן החיסונים בגיל מאוחר יותר, עשויה לצמצם, ואולי אף למנוע, את הסיכון לסיבוכים ותופעות לוואי." וגם: "היכולת החיסונית מוגבלת. כאשר חושפים את המערכת לאנטיגן מסוים היא מסוגלת לפעול ביעילות כנגדו בלבד. זאת בניגוד למצב של מחלה טבעית, אשר בה אחוז קטן (7-3 אחוזים) של המערכת החיסונית משועבד להתמודדות עם מחולל המחלה. החיסון שמוזרק ישירות לזרם הדם מעסיק באופן מרכזי (70-30 אחוז) את מערכת החיסון, ומותיר את הגוף רגיש וחשוף לגורמי מחלה אחרים."
• טענה נוספת היא שהמניעה מהגוף להתמודדות עם מחלות קלות, מחלישה את המערכת החיסונית של הגוף וגורמת לעליה בשכיחות של מחלות אחרות קשות וכרוניות כגון אסתמה, אלרגיות, סרטן ועוד.
• חשד לקשר בין החיסונים לאוטיזם

את המידע בנוגע לאוטיזם קיבלתי מאבא שלי, אשר עוסק כבר שנים בטיפול בילדים אוטיסטים והוא כיום מהבכירים בתחום וכן משמש כמזכיר העמותה הישראלית לניתוח התנהגות –
בתחילת שנות התשעים דובר על שכיחות אוטיזם של 1:2,500 ילדים. היום מדובר על 1:200 אוטיסטים בדרגות שונות . זוהי עלייה עצומה שלא יכולה להיות מוסברת כולה על ידי עליה בכמות האבחונים.
ישנו אוטיזם מולד, אך ישנו אוטיזם המתפתח בסביבות גיל שנתיים שלוש. לאחר התפתחות תקינה, מופיעה לפתע נסיגה חדה בדיבור, תקשורת ועוד.
נראה שאחד הגורמים לעלייה התלולה בשכיחות האוטיזם הוא עלייה בחשיפה לחומרים רעילים, כגון כספית, אשר נפוצים היום הרבה יותר. בחיסונים נמצאים בריכוזים מזעריים חומרים הנחשבים רעילים. חומרים אלה נועדים למשל לשימור והם כוללים שאריות של אלומיניום פוספט, thimerosal (תרכובת המכילה כספית) ופורמאלדהיד (פורמלין).
הטענות על הקשר בין חיסונים לאוטיזם מתבססות על כך כי לחלק מהאוטיסטים ישנה מערכת עיכול רגישה במיוחד שמתקשה לפנות רעלים מהגוף, בשונה מהמערכת אצל ילדים רגילים, המסוגלת להתמודד עם חשיפה לרעלים ברמות שונות. הסברה היא שאצל ילדים אלה, החשיפה לריכוז הרעלים הנמוך אשר נמצא בחיסונים, גורמת לנזק מוחי בלתי הפיך.
טענה נוספת היא כי מערכת חיסונית חלשה גורמת לגוף לתגובת לחץ כתוצאה מהחיסון והגוף מפעיל תגובה אוטו-אימונולוגית, תוקף את עצמו וגורם נזק למערכת העצבים. תגובה זו היתה אולי נמנעת אם הילד לא היה נחשף כלל למחלה (רוב המחלות אליהם מחוסנים היום אינן נפוצות, בין היתר כתוצאה ממדיניות החיסונים), נחשף אליה בגיל מאוחר יותר (בו המערכת החיסונית בשלה יותר, המוח ומערכת העצבים כבר רגישים פחות) או אם היה נחשף למחלה עצמה שבה החשיפה היתה פחות דרסטית בגלל שהאנטיגן לא מוחדר ישר לזרם הדם אלא יש חשיפה יותר הדרגתית אליו.

מה כדאי לבדוק ולשקול לפני שמחסנים?

• האם התינוק יונק ומקבל עדיין נוגדנים נגד המחלה? – מתקיים בתנאי שההנקה עדיין מלאה או כמעט מלאה והאם חלתה במחלה בעצמה (לא חוסנה). במקרה כזה יש לתינוק כיסוי כמעט מלא.
• מתי התינוק יתחיל להיות חשוף למצבים בהם הוא עלול להדבק במחלה? (יחשף לילדים אחרים/יתחיל לזחול בחוץ וכו')
• האם המחלה נפוצה?
• האם המחלה מסוכנת בגיל הזה?
• מה הסיכון לסביבה מכך שהתינוק לא יחוסן?
• האם התינוק חולה או רגיש באופן כללי? אם כן החיסון עצמו עלול להיות לו מעמסה קשה. אסור באופן עקרוני לחסן תינוק החולה במחלה עם חום גבוהה או מחלה זיהומית קשה.
• האם החיסון מכיל תימרוסל?
• האם יש לחיסון אזהרות בקשר לשימוש במקרה של רגישות לחומרים מסוימים? אולי הילד שלך רגיש לאחד ממרכיבי החיסון והאחות לא מודעת לכך?
• האם ניתן להפריד את החיסון ולקבל רק חיסונים מסוימים?
• האם אני מתכוון לקחת אחריות על אי חיסון הילד, לטפל בו ביתר זהירות, להיזהר מחשיפה למחלות ולשים לב יותר כשמתפתחת מחלה על מנת שינתן טיפול מוקדם מתאים?
• האם אני מוכן לקחת אחריות על התוצאות האפשריות של הדבקות במחלה עקב אי חיסון?

מהן החלופות למתן חיסונים?

• החלופה העיקרית לרוטינת החיסונים הנהוגה היא דחייה שלהם עד גיל יותר מאוחר.
• במקרה של תופעות לוואי קשות כדאי להימנע מהמשך החיסון.
• ניתן לנסות לחסן כל חיסון בנפרד במקום כמה חיסונים ביחד על מנת להחליש את המעמסה על הגוף אך מצד שני אולי זה אומר חשיפה ליותר כמות במצטבר של חומרי שימור על בסיס כספית או מלחי אלומיניום.
• ישנם היום גם חיסונים הומיאופתיים שהדעות עליהם עדיין חלוקות. הם גם יקרים יותר כמובן.
  מדבריו של ד"ר רוזנטל: "חיסונים אלה חלשים יותר ויש לחזור ולחסן מדי חודש כנגד המחלה. והוא מסביר: "החיסון ההומיאופתי עשוי מחומרים דומים לחיסון הרגיל. ההבדל הוא בדילולים ובכך שאינו מכיל שום חומר כימי. קיימת האנרגיה או האינפורמציה של החומר שאמור לעורר את הערנות החיסונית בגוף המחוסן, וכיוון שהחיסון מאוד חלש, יש לחזור עליו כל חודש". ד"ר רוזנטל מדגיש שעד היום לא נתקל במקרה שבו אחד החיסונים ההומיאופתיים גרם לנזק או להופעת המחלה"

קישורים לקריאה נוספת:

• כתבה המציגה את הויכוח בין הגישה הקונבנציונאלית לגישה ההומאופתית עם מידע נרחב על חיסון צהבת B
  מתוך : http://www.starmed.co.il/Horim/179/12
• מאמר מעניין מאוד וארוך על ההשפעה של תמירוסל (שנוצר מכספית) בחיסונים על הופעת אוטיזם והפרעות אחרות ועל ההסתרה של חברות התרופות את המידע. (הקישור הראשון בעברית והשני הוא המקור באנגלית).
  http://www.gilrach.co.il/article.asp?id=570#top
  http://dir.salon.com/story/news/feature/2005/06/16/thimerosal/index.html
• האתר של המוסד למחקר האוטיזםARI תחת הכותרת causes על החיסונים כאחד הגורמים לאוטיזם.
  http://www.autism.com/autism/overview.htm
  אתר המסביר בפירוט על המחלות השונות והחיסונים אליהם.
  http://www.refua.info/siteFiles/1/1841/6042.asp

פירוט החיסונים הניתנים בישראל

רשימת חיסונים בישראל:

מחלה (hepatitis) B צהבת סימון HBV גיל צריך לקבל 3 מנות – מיד אחרי הלידה,1 חודש, 6 חודשים (מנת דחף) פרטים על המחלה המחלה מתבטאת בחוסר תאבון, בחילה, הקאה וצהבת שיכולה להיות קלה עד קשה, אם כי לעיתים אדם יכול לעבור את המחלה ללא סימנים אופייניים כלל. הנגיף עלול לגרום לדלקת ממושכת של הכבד, הרס הכבד, סרטן הכבד ומוות. דרכי טיפול המחלה ויראלית ולכן אין טיפול תרופתי. ניתן לתת נוגדנים של המחלה. תקופת סיכון כל החיים דרכי הדבקות נדבקים רק ממגע בדם או בנוזלי גוף אחרים (ביחסי מין בעיקר) מאנשים חולים או נשאים ומשהיה קרובה במשך תקופה, למשל אם יש מישהו נשא של המחלה במשפחה . הנגיף נשאר חי לאורך זמן גם במגע עם אויר ולכן מדבק מאוד, יחסית לנגיף האיידס למשל. אפשר להדבק גם ממישהו שלא חולה במחלה אלא רק נשא שלה ולכן אפילו לא לדעת שנדבקת. שכיחות בשנת 1992 היו כ 3:100,000 חולים, היום בעקבות החיסון ירד ל 1.2:100,000 עם איזה עוד חיסונים ניתן לבד מה מכיל החיסון נגיף מוחלש יעילות החיסון ותופעות לוואי לא נצפו תופעות יחודיות. רוב הילדים נשארים מחוסנים ליותר מ 15 שנה. עמדה אין טעם לחסן לפני שיש סכנה לחשיפה לזה (נסיעה משפחתית להודו, גיל בו מקיימים יחסי מין). מחלה אסכרה (דיפיטריה -diphtheria) סימון D גיל 2 חודשים,4 חודשים, 6 חודשים, 12 חודשים (דחף). ויותר מאוחר בכיתה ב' ובכיתה ח'. פרטים על המחלה משך תקופת הדגירה נע בין יומיים לשבוע. החיידק גורם לדלקת בלוע תוך כדי יצירת קרום, אשר עלול לחסום את נתיבי האוויר, ולגרום חנק. בנוסף לכך החיידק מפריש רעלן (טוקסין), אשר עלול לתקוף את שריר הלב ולגרום לדלקת של השריר (Myocarditis). סיבוך מאוחר יותר מהרעלן הינו פגיעה במערכת העצבים ושיתוק. דרכי טיפול בזמן מחלה חריפה הטיפול הינו מתן אנטיטוקסין, כדי למנוע את השפעת הרעלן, ואנטיביוטיקה נגד החיידק עצמו. תקופת סיכון כל החיים דרכי הדבקות חיידק הדיפטריה מתיישב בלוע, ומתפשט באמצעות טיפות מהפרשות האף והלוע לסביבה. שכיחות כמעט ולא קיימת בארץ. לפי דוחות של משרד הבריאות משנת 2001-2004 דווח על מקרה אחד. עם איזה עוד חיסונים ניתן עם טטנוס ושעלת. נהוג לתת גם ביחד עם פוליו והמופילוס אינפולאנזה B. מה מכיל החיסון החיסון הוא באמצעות רעלן (טוקסין) מוחלש בזריקה לשריר. החיסון ניתן נגד הטוקסין ולא נגד החיידק השלם שכן עיקר הסכנה במחלה היא בהפרשת הטוקסין והשפעתו המזיקה על שריר הלב. יעילות החיסון ותופעות לוואי עלית חום ותגובה מקומית באזור ההזרקה. תופעות של רגישות יתר כללית –נדירות. עמדה מצד אחד לא נפוץ ומצד שני מאוד מסוכן. מחלה שעלת (pertussis) סימון P גיל 2 חודשים,4 חודשים, 6 חודשים, 12 חודשים דחף ושוב בכיתה ב'. פרטים על המחלה משך תקופת הדגירה של החיידק הוא שבוע; לאחריו מופיע חום, מלווה בהפרשה מרובה מהאף, שנמשך 1–2 שבועות, ובהמשך מופיע שיעול המחמיר בהדרגה. שיעול זה מופיע בהתקפים שבסופם חרחור ("Whoop") שגורמים לעתים להקאה. זהו השלב הקשה והמסוכן של המחלה, שבו החולה עלול לסבול ממצוקה נשימתית. שלב זה נמשך 3–6 שבועות, ולאחריו יש שלב החלמה, שבו השיעול פוחת בעוצמתו ובתדירותו, והוא נמשך 2–3 שבועות. המחלה עלולה לגרום סיבוכים קשים עד כדי סכנת מוות – כגון דלקת ריאות ודלקת קרום המוח – בעיקר בקרב תינוקות. תיאור זה של התפתחות המחלה נכון בייחוד בקרב ילדים, ואילו בקרב מבוגרים התסמין העיקרי של המחלה הוא שיעול ממושך. דרכי טיפול אין טיפול תרופתי חוץ מאנטיביוטיקה שעוצרת את המחלה וגורמת לכך שלא ידביק אחרים אך לא מרפאה אותה. מטפלים כמו בוירוס: מנוחה, תזונה בריאה וכו' תקופת סיכון עד גיל שנה בעיקר.מחלה מסוכנת בעיקר מתחת לגיל שנה. קשה אבל בד"כ לא מסוכנת בגיל יותר מאוחר. דרכי הדבקות ההידבקות בשעלת מתרחשת בעת מגע ישיר, פנים מול פנים, עם החולה, או במגע עם הפרשות החולה (כמו רוק). שכיחות נפוץ. בשנת 2005 – 2006 ליותר מ 2000 חולים. יש גידול בשכיחות המחלה בישראל כל שנה בשנים האחרונות, כנראה גם בשל אבחון טוב יותר שהמחלה היא אכן שעלת וגם, ככל הנראה, בגלל הירידה בעמידות הגוף לחיידק השעלת שנים אחדות לאחר קבלת החיסון (לעומת מי שחולה במחלה עצמה ומחוסן לכל החיים). אפשר להניח שיש עוד חולים רבים שעוברים את המחלה בצורה קלה יחסית ולא ניגשים לאבחון . עם איזה עוד חיסונים ניתן יחד עם טטנוס ודיפיטריה. נהוג לתת גם ביחד עם פוליו והמופילוס אינפולאנזה B. מה מכיל החיסון בניגוד לפעם, שהחיסון הכיל חיידק מומת, החיסון היום הוא אצלולרי (סינטטי –מכיל חלבונים של החידק ולא את החידק ומפחית את התגובות הקלות אבל לא את הקשות) יעילות החיסון ותופעות לוואי יעילות החיסון גבוהה. וגם במקרה של הדבקות למרות החיסון המחלה מופיעה בצורה חלשה. שיעור המקרים של תופעות לוואי לחיסון החדש, כגון חום ואדמומיות, נמוך פי עשרה משיעורם בחיסון הרגיל. תופעות לוואי לאחר החיסון: 1. תופעות לוואי מקומיות: כאבים, נפיחות מקומית 2. חום – עד 40 מעלות 3. פרכוסי חום 4. פרכוסים ללא חום 5. הקאות 6. שיתוקים מפגיעה מוחית גלובאלית – אחד ל 750,000 הזרקות 7. מוות בעריסה (לא ברורה השכיחות היות והחיסון הוחלף) 8. מוות – אחד ל 5 מליון הזרקות עמדה השעלת שהייתה בעבר מחלת ילדות הנה כיום נחלתם של ילדים ומבוגרים כאחד. חיסוניות נמוכה של האוכלוסייה תורמת מאוד להתפרצות בכל שכבות הגילאים. במבוגרים המחלה קלה הרבה יותר מאשר בילדים ולכן קשה לאתרה. ההתלבטות קשה, מצד אחד הסיכון הגדול הוא דווקא מתחת לגיל שנה וקשה להמנע מחשיפה אפשרית של הילד למחלה הנפוצה והמדבקת הזו. מצד שני ניכר כי בעקבות החיסון הגורף המחלה רק מתפשטת יותר באוכלוסיה. נראה לי שאם האם חלתה בשעלת בעבר, יש לה נוגדנים והיא מניקה את הילד הנקה מלאה עד חצי שנה וממשיכה בהנקה מרובה גם עד גיל שנה, הילד מוגן יחסית וניתן לוותר על החיסון אם כי צריך להיות מוכן למחלה ארוכה עם תופעות לא נעימות שדורשת טיפול הורי. אם מסיבות שונות הילד לא חוסן עד גיל שנה הייתי אפשר לשקול ויתור על החיסון מכיוון שתקופת הסיכון הגדולה חלפה. מחלה צפדת (טטנוס – tetanus) סימון T גיל 2 חודשים,4 חודשים, 6 חודשים, 12 חודשים דחף. חיסון נוסף בכיתה ב' וח'. פרטים על המחלה מחלה קשה הנגרמת על ידי רעלן של החיידק אשר נמצא בסביבה הטבעית בה אנו חיים ועלול לחדור לגוף בעת פציעה. המחלה מתבטאת בהתכווצויות קשות ומכאיבות עד כדי שיתוק של שרירים שונים בגוף ובהם גם שרירי הנשימה. שיעור מקרי המוות בין הנפגעים ממחלה זו גבוה ביותר –מעל 75% ללא טיפול נמרץ ופחות מ- 10% כאשר מטפלים בטיפול נמרץ . דרכי טיפול טטנוס היא מחלה שאין לנו חיסון טבעי אליה גם אם חלינו והבראנו. הסיכון בטטנוס הוא מהרעלנים שיוצר החיידק שמתפתחים במהירות והם קטנים מדי מכדי שהגוף יכיר בהם ובצורך להלחם בהם. אם אתה מחוסן, כשתפצע, תקבל זריקה עם חיידקים מוחלשים ללא רעלנים שיגרמו למערכת שלך להגיב מייד לחיידקים, לפני שהחיידקים שבהם נדבקת יתחילו לייצר רעלנים בכמות מזיקה. אם לא חוסנת, הדחף לא יספיק ותקבלו גם מנה של נוגדנים, אבל היא הרבה פחות יעילה ולא בטוח תעזור (בעיקר אם לא תינתן מיד) וגם הנוגדנים ממוצים מתוך פלזמות של הרבה אנשים, מה שמגדיל מאוד סיכון להדבק במשהו מהם שלא התגלה לפני לקיחת הפלזמה. תקופת סיכון כל החיים דרכי הדבקות על ידי פציעה עמוקה (החיידק הוא אנארובי וצריך סביבה נטולת חמצן) במקום מועד (אזור עם אדמה, ברזלים או חיות). שכיחות נמצאו 4 חולים בשנת 1965 . משנה זו המחלה נדירה ביותר ועקב החיסון כמעט ולא נצפית באזורינו. טטנוס של ילודים שהייתה מחלה קשה ביותר שפגעה בשנת 1954 ב 50 תינוקות, נעלמה לחלוטין בשנת 1990 ומאז לא נצפתה בישראל. עם איזה עוד חיסונים ניתן עם דיפיטריה ושעלת. נהוג לתת גם ביחד עם פוליו והמופילוס אינפולאנזה B. מה מכיל החיסון החיסון מבוסס על מתן טוקסואיד (הטוקסין שעבר טיפול כימי המנטרל את האפקט הטוקסי מבלי לפגוע ביכולתו לעורר תגובה חיסונית – יצירת נוגדנים). הטוקסואיד עובר ספיחה עם מלחי אלומיניום ע"מ להגביר את כושרו האימונולוגי. החיסון בטוקסואיד הוא חיסון פעיל. יעילות החיסון ותופעות לוואי יעיל ל 5-10 שנים.תופעות מקומיות (אדמומיות, כאב). נדירות: רגישות יתר או פגיעה עצבית. עמדה אין טעם לחסן לפני שיש סכנה לחשיפה לזה (ילד פעיל שעשוי להפצע פציעה עמוקה במקום מלוכלך). מחלה פוליו (שיתוק ילדים – polio) סימון IPV גיל 2 חודשים,4 חודשים, 6 חודשים, 12 חודשים דחף פרטים על המחלה מחלה שהיתה פעם נפוצה מאוד ורובם חלו בה בילדות בצורה חלשה אפילו בלי לדעת. הנגיף יכול לגרום לשיתוק בגפיים ובשריר הנשימה ומכך לשיתוק תמידי ואף למוות. דרכי טיפול אין טיפול תרופתי, מחלה ויראלית תקופת סיכון כל החיים. דרכי הדבקות מפוליו נדבקים על ידי אכילה או שתיה של משהו שהזדהם ממגע עם הנגיף שהופרש בצואה. למשל, משחיה בים עם שאריות ביוב, או שתית מים לא נקיים. הסכנה הקיימת כיום היא למישהו שלא חוסן בנגיף מומת ויחשף לנגיף המוחלש שעבר מוטציה והפך להיות אלים (מה שיכול היה לקרות כל עוד המשיכו לחסן בנגיף המוחלש אבל היום אין כמעט חשש להמצאות נגיפים חיים) וכך יקבל את המחלה בצורתה הקשה. קיימת גם סכנה לאנשים בעלי מערכת חיסונית כושלת (AIDS או מטופלים בכימותרפיה) שיכולים לקבל את המחלה גם מנגיף מוחלש). קיום הנגיף המוחלש במים נחשב יתרון שגורם ל"חיסון סביבתי". כמעט כולם, גם מי שלא קיבל את החיסון פוגשים את הנגיף בצורה המוחלשת, שאינה גורמת להתפתחות המחלה, וכך מתחסנים באופן טבעי גם מפני נגיף אלים יותר. שכיחות היום כבר שנים לא היו התפרצויות של פוליו. בשנת 1988 התרחשה התפרצות פוליו בישראל באיזור חדרה. בעקבות הדבקתם של 16 אנשים בנגיף קרא משרד הבריאות לכלל האוכלוסיה להתחסן. מאז שנת 2002 הוגדרה ישראל כנקייה ממחלת הפוליו. למה כן מחסנים? למקרה שהמחלה תגיע שוב דרך מישהו שבא ממדינה נגועה. עם איזה עוד חיסונים ניתן לבד או עם שעלת, טטנוס, דיפיטריה והמופילוס, מה מכיל החיסון פעם היו מחסנים ע"י הזרקה של נגיף מומת שהיה מכין את הגוף ואז נותנים נגיף אמיתי מוחלש באמצעות טיפות, כלומר מדביקים את הגוף במחלה אבל בצורה מבוקרת ועם תוספת אבטחה על ידי הנוגדנים לנגיף המומת שכבר הוזרק. כיום, עקב העלמות המחלה נותנים רק את החיסון המומת. יעילות החיסון ותופעות לוואי ישנן התוויות נגד לחיסון שצריך לשים אליהן לב כגון רגישות לתכשירים אנטיביוטים מסוימים, מחלה קשה או הריון. תופעות הלוואי, מלבד תגובה מקומית מכאיבה, נדירות ביותר. ברוב המוחלט של המקרים החיסון יעיל לכל החיים עמדה מצד אחד המחלה לא קיימת יותר בארץ ואין כמעט סיכון לחשיפה ומצד שני החיסון מאוד עדין ונחשב כלא מסוכן. מחלה המופילוס אינפלואנזה B (Hemophilus Influenza type B ) סימון HIB גיל 2 חודשים,4 חודשים, 6 חודשים, 12 חודשים (דחף). · שימו לב – ככל שמתחילים לחסן יותר מאוחר, מערכת החיסון מייצרת את הנוגדנים בצורה יותר יעיליה ולכן, לפי תדריך החיסונים של משרד הבריאות, צריך לתת פחות מנות חיסון. למשל, מי שמתחיל להתחסן אחרי גיל 15 ח' – צריך רק מנת חיסון אחת. פרטים על המחלה חיידק שנמצא לעיתים קרובות במערכת הנשימה. המופילוס אינפלואנזה יכול לגרום למחלות קלות כגון דלקות אוזניים, עיניים ועוד אך קשור גם לזיהומים חדים וכרוניים במערכת הנשימה, בקרומי המוח, בעצמות ובמכסה הגרון. מתבטא בחום, כאבי ראש, הקאות וערפול ההכרה ועלול לגרום לפגיעה קבועה במערכת העצבים (פיגור שכלי, פרכוסים, חרשות) או מוות. עד הכנסת החיסון ב 1994 היה החיידק הזה הגורם החיידקי השכיח ביותר לדלקת קרום המוח בגיל הילדות. עד אותה שנה חלו בישראל בממוצע כל שנה כ- 170 ילדים מהם נפטרו כ 4-5. מאז הכנסת החיסון ירדה התחלואה ל3-5 ילדים בשנה. דרכי טיפול טיפול אנטיביוטי ממשפחת הצפלוספורינים מהדור השלישי היא כיום התרופה העדיפה במצב זה. הטיפול נמשך בין עשרה ימים לשבועיים. תקופת סיכון הפגיעה קשה בעיקר בילדים עד גיל שנתיים. מעבר לגיל חמש מחסנים רק את קבוצות הסיכון: ילדים שעברו כריתת טחול או בעלי אנמיה חרמשית. דרכי הדבקות החיידק נמצא בהפרשות האף והלוע ומועבר ע"י זיהום טיפתי: התעטשות, נשיקות ושעול. שכיחות שיעור ההיארעות בישראל בין השנים 1982- 1992 לתחלואה בדלקת קרום המוח מחיידק זה נעה בין 2.4:1000,000 -1.7 תושבים. יש לציין כי משנת 1994, בה הוחל מתן החיסון, שיעור ההיארעות ירד מתחת ל 0.1-100,000, דבר המעיד על הצלחה חסרת תקדים במתן חיסון זה. גורם התחלואה השכיח ביותר בילדים מתחת לגיל 4. מתבגרים ומבוגרים מהווים לעיתים קרובות, נשאים של החיידק ואינם מראים את תמונת המחלה. עם איזה עוד חיסונים ניתן לבד או עם שעלת, טטנוס, דיפיטריה ופוליו. מה מכיל החיסון החיסון מבוסס על יצירת נוגדנים כנגד הקופסית הרב סוכרתית (הפוליסכרידית) של החיידק הנמצאת בתאחיזה למרכיבי חלבון שאינם רעילים של רעלן הדיפטריה. יעילות החיסון ותופעות לוואי תופעות לוואי – זריקה לתוך השריר, לא נצפו תופעות ייחודיות עמדה כדאי לחסן ברגע שמתחיל לפגוש תינוקות אחרים לא מחוסנים או באופן כללי הרבה ילדים. לא כדאי לדחות יותר מכיוון שהפגיעה קשה בעיקר עד גיל שנתיים. אם עברתם את גיל שנתיים, עברתם את הגיל עם הסיכון הגבוה ואפשר לשקול שוב. מחלה חצבת (measles) סימון M גיל 12 חודשים ובכיתה א' פרטים על המחלה מחלה נגיפית מדבקת ביותר, שמופיעה במגיפות כל 2-3 שנים ופוגעת בעיקר בילדים. אחרי תקופת דגירה של 8-15 ימים, מופיעים דלקת גרון, דלקת עיניים, נזלת, שיעול, חום ונקודות אדומות קטנות עם מרכז לבן (נקודות קופליק) על הלחיים. אחרי ימים אחדים מופיעה פריחה ורודה בצורת כתמים מוגבהים במקצת, שמתחילה מאחורי האוזניים ומתפשטת לפנים ולגוף. הפריחה נמשכת 3-5 ימים. החלמה מלאה מתרחשת אחרי 2-4 שבועות. לרוב המחלה לא תהיה קשה וטיפול מתאים בזמן ימנע את הסיבוכים, אך לעתים המחלה עלולה לגרום לסיבוכים קשים בדרכי הנשימה ופגיעה במוח. 1-3 ילדים מכל 1000 חולים ימות ממנה . הווירוס חי בתחילת האביב בין החודשים מרץ למאי. בתקופה זו כל שנתיים לערך הייתה מתעוררת מגיפה קשה שפגעה ברוב אוכלוסיית הילדים הלא מחוסנים. מאז תחילת החיסון בשנת 1967 חלה ירידה כמעט ב99 אחוז במקרי ההדבקה כך שהיום רק מספר ילדים בודד נדבק כל שנה. דרכי טיפול חיסון בזמן דגירה של המחלה יכול בהחלט לעצור את התקדמות המחלה באותו ילד שנחשף. בעיקרון אין טיפול. מחלה ויראלית. תקופת סיכון ילדים קטנים ונשים בהריון (כתוצאה מהמחלה הקשה יכולה להתרחש הפלה). דרכי הדבקות ההדבקה טיפתית. כל התעטשות יכולה לשאת וירוס זה בקוטר הדבקה של כ 2 מטר ולהישאר באוויר כשעתיים עד הגיע המארח הבא. כל אדם שאינו מחוסן יכול להדבק בחשיפה לווירוס כאשר מקדם ההדבקה בין בני האדם מגיע כמעט ל 100 אחוז. שכיחות ב 2007 היתה שוב התפשטות של חצבת אשר לא הובילה למקרי מוות. יש לשער שלפני התחלת החיסון, היתה כל האוכלוסיה חולה בחצבת, בגלל שעור ההדבקה הגדול. עם איזה עוד חיסונים ניתן אדמת וחזרת (MMR). ניתנים שלושתם ביחד רק בגיל הזה כי לפני כן החיסון לא יעיל. מה מכיל החיסון החיסון הוא עם וירוס חי מוחלש. יעילות החיסון ותופעות לוואי החיסון גורם למחלה תת קלינית קלה מאוד היוצרת חיסון מלא ב 95% מכלל הילדים תוך מספר ימים. הזריקה השנייה המכונה בוסטר מכסה עוד 4% מהילדים אצלם החיסון לא תפס קודם לכן. תופעות לוואי מהחיסון 1. תופעות לוואי מקומיות – תפרחת מקומית , גרד, נפיחות מקומית, אודם מקומי. 2. תופעות אלרגיות משמעותיות מיידיות – מרגישות לחלבון החיסון (רגישות הדומה לרגישות לאנטיביוטיקה). 3. חום המופיע לאחר כ 10 ימים וזאת בשל מחלה תת קלינית שיוצר הווירוס המוחלש. בחלק מהילדים ניתן לראות אפילו תפרחת קלה הנעלמת בד"כ תוך 24 שעות. 4. טרומבוציטופנייה ניכרת על רקע אימוני – תופעת לוואי נדירה החולפת לאחר מספר שבועות. בזמן הירידה בטסיות הדם ניתן לראות כתמים אדומים כחולים על עור הידיים והרגליים הדומים לחבורות ללא חבלה. ישנם מקרים נדירים של דלקת בבלוטות הרוק או באשכים וחרשות עצבית חד צדדית. כאבים בפרקים 1-3 שבועות אחרי מתן החיסון אשר חולפים תוך כמה ימים או שבועות. דלקת קרום המוחה העלולה להופיע תוך 30 יום אחרי מתן החיסון. שכיחותה נמוכה מאחד למליון מקבלי חיסון, לעומת מקרה אחד לאלף לחוצי חצבת. יש טענות כי החיסון המשלוש הזה גורם לאוטיזם. בינתיים יצאו מחקרים שנוגדים את הטענה. עמדה מכל מחלות הילדים, זוהי מחלה מסוכנת יחסית וגם נפוצה. למרות זאת, לרוב היא תעבור בצורה קלה. צריך לקחת בתור שיקול גם את הסיכון להפצת המחלה בסביבת הילד מפאת היותה מדבקת מאוד. מחלה חזרת (mumps) סימון M גיל 12 חודשים ובכיתה א' פרטים על המחלה זיהום נגיפי נפוץ. התחלת המחלה מתבטאת בסימנים לא ספציפיים המתאימים לכל מחלת חום ויראלית הכוללים,עייפות,ירידה בתאבון וחום. 40-50% מההדבקות יסתיימו ללא אירועים נוספים ויראו כנזלת או מחלה וירלית קלה .רק לאחר תקופה זו מופיעים התסמינים המאפיינים את החזרת. הסימן השכיח ביותר המתרחש ב-30-40% מהחולים הינו דלקת של בלוטות הרוק. הדלקת יכולה להיות חד- או דו-צדדית, כאשר ב-90% מהם היא דו-צדדית. טמפרטורת הגוף עלולה להגיע עד 40 מעלות, כאשר תפיחות הבלוטות מגיעה לשיאה ביום השני, והיא מופיעה ב-95% מהמקרים התסמינים של חזרת. לרוב הסימנים מופעיים ביומיים הראשונים של המחלה ולעיתים קודמים להם כאבי אוזניים או כאבים בזוית הלסת התחתונה. משך הדלקת לרוב 7-10 ימים והיא חולפת ללא סיבוכים מיוחדים המשפיעים על תפקוד בלוטות הרוק בהמשך . סיבוכים: דלקת האשכים (במבוגרים), דלקת הלבלב, דלקת קרום המוח, סיבוכים נוירולוגיים בנוסף לדלקת קרום המוח, כוללים את דלקת המוח (אנצפאליטיס), באחוז זעיר (1:6,000) מהמקרים, יכולים אף להופיע במקרים רבים ללא תופעה של התנפחות בלוטות הרוק, ואז אף עלול להיגרם נזק עצבי קבוע כמו חֵרשות עצבית או שיתוק חד צדדי של עצבי הפנים. בעבר טרם החיסון היו מקרי מוות נפוצים יותר והשכיחות המדווחת הייתה של 1-3:10,000 חולים. דרכי טיפול הטיפול בחזרת שאינה מלווה בסיבוכים, ולמעשה גם בסיבוכים, הוא פשוט – פינוק ואהבה. הידבקות אחת בנגיף החזרת מספקת בדרך כלל חיסון לכל החיים. תקופת סיכון נדיר בילדים מתחת לגיל שנתיים. פוגע בעיקר בילדים בגיל 5 עד 15. מופיע מעט במבוגרים צעירים. הסיכון העיקרי הוא לגברים שהגיעו לבגרות מינית. דרכי הדבקות הפצתה על ידי שאיפת טיפות לחות בהן נמצא הנגיף, הנפלטות לחלל האוויר בשעת שיעול או עיטוש של אדם נגוע בנגיף. המחלה יחסית מדבקת ומתפשטת מהר בקרב בני משפחה או אלה הנמצאים בקרבת החולה בה. מספר הנדבקים המשניים ממגע עם חולה הוא כ-10 עד 12. שכיחות חולה אחד על כל מליון תושבים בשנה (בעקבות החיסון שמונע התפשטות המחלה). עם איזה עוד חיסונים ניתן אדמת וחזרת (MMR). ניתנים שלושתם ביחד רק בגיל הזה כי לפני כן החיסון לא יעיל . מה מכיל החיסון נגיף מוחלש יעילות החיסון ותופעות לוואי חיסון יעיל מאוד. אין לתת את החיסון לילדים הרגישים לביצים מחשש לתגובות אלרגיות, שכן הוירוס החי- מוחלש שבחיסון גדל בתאי עוברי תרנגולות. ייתכנו תופעות לוואי אחרות כדלקת בלוטות הרוק, או האשכים, אך הן נדירות. עמדה המחלה כמעט ואינה מסוכנת לתינוקות ומסוכנת יותר לנערים שהגיעו לבגרות מינית. מחלה (hepatitis) A צהבת סימון HAV גיל שנה וחצי, שנתיים שלוש דחף פרטים על המחלה מחלה בד"כ לא כל כך קשה שמתבטאת בחום, חוסר תאבון, בחילה, הקאה וצהבת (לא כל הסימנים חייבים להופיע). במקרים נדירים המחלה עלולה לגרום להרס מוחלט של הכבד ומוות. אצל מבוגרים המחלה עוברת בד"כ משלב הדגירה לשלב הפעיל לאחר שבועיים של דגירה ובשלב הזה מופיעה שקיעה של בילירובין (חומר הצבע הצהוב) הנפלט מהתאים הפגועים ושוקע בעור ובלחמיות העיניים (זו הצהבת) בשלב זה ניתן לראות בבדיקות הדם שינויים בתפקודי כבד ובילירובין גבוה בדם. חלק מהחולים מדווחים על כאבי ראש קשים, כאבי מפרקים ופריחה בזמן הופעת השלב האקוטי של המחלה. השתן בד"כ כהה מאוד בשל הפרשת בילירובין לשתן והצואה בד"כ בהירה מאוד. החלמה ממחלה זו יכולה להמשך עד חצי שנה. פגיעה בלתי הפיכה בכבד הנה נדירה מאוד. המחלה מסתיימת בד"כ מעצמה לאחר תקופה של מספר חודשים אחרי יצירה של תגובה חיסונית של הגוף כנגד הווירוס. למעשה הגוף שלנו מסוגל להלחם בעצמו במחלה זו. בישראל של שנות ה 50 עד השבעים ניתן למצוא כי רוב אוכלוסיית הילדים עד גיל 17 – 18 עברו מחלה זו. דרכי טיפול אין טיפול מיוחד. ניתן לתת נוגדנים. תקופת סיכון אצל ילדים בד"כ יש מחלה קלה הרבה יותר מאשר אצל מבוגרים או חולים כרוניים. לרוב הילדים הקטנים המחלה חולפת כשפעת קשה כמעט ללא כניסה לשלב הצהבת כך שכמעט לא ניתן לאתר אותם. דרכי הדבקות מועברת במזון ובמים מזוהמים ומאדם לאדם. קשר ישיר בין רמת תברואה ירודה לרמת תחלואה גבוהה. ניתן להמנע יחסית על ידי שמירה על רמת הגיינה גבוהה. ניתן להדבק מאנשים בתקופת דגירה שכיחות כ-12 חולים ל 100000 – ז"א כ 500 חולים בשנה בכל המדינה לעומת כ 6000 בשנה בשנות השישים והשבעים. עם איזה עוד חיסונים ניתן אדמת וחזרת (MMR). ניתנים שלושתם ביחד רק בגיל הזה כי לפני כן החיסון לא נשאר. מה מכיל החיסון החיסון הפעיל הוא באמצעות נגיף (וירוס) צהבת מטיפוס A מומת בפורמאלדהיד. אם ידוע על כך שהילד בא במגע עם הנגיף, לדוגמא אם חבר בגן חולה בצהבת זיהומית, יש מקום לתת לו חיסון סביל: נוגדנים ממאגר המכיל נוגדנים ספציפיים נגד נגיף זה – Gammaglobulin. – זו תערובת של נוגדנים אשר מכינים אותה מסרום של מאות אנשים בריאים (מתוך מנות הדם). היות ורוב המבוגרים מחוסנים לצהבת נגיפית זו הרי שבתערובת נמצאים גם נוגדנים ספציפיים כנגד הצהבת. יעילות החיסון ותופעות לוואי יעילות החיסון הפעיל היא 94% . יעילות החיסון הסביל היא לשלושה חודשים. מי שחלה במחלה ונחשף כבר לווירוס אינו זקוק לחיסון נוסף היות והגוף ייצר את החיסון בעצמו. ניתן לחלות במחלה רק פעם אחת בחיים היות והחיסון שיוצר עי הגוף מספיק לכל החיים. לאנשים הרגישים למרכיבי החיסון (חומר החיסון קשור לאלומיניום הידרוקסיד, ומכיל נאומיצין חומרי ייצוב), אם קיימת אלרגיה לפנוקסיאטנול או לשמרים אין לתת את החיסון. רצוי שלא לחסן בהריון, אלא אם יש סיכון גבוה להדבקות. תופעות הלוואי נדירות יחסית חום, חולשה, כאבי ראש ובחילה בשיעורים נמוכים. נפיחות ורגישות באזור ההזרקה רגישות יתר – נדירה. עמדה לילדים בריאים שלא מתכננים לשהות בתנאי תברואה קשים – ניתן לדחות עד גיל בית ספר או גיל ההתבגרות מכיוון שכשקטנים המחלה לא מסוכנת כמעט. מחלה אבעבועות רוח (varicella Zoster) סימון גיל החל מגיל שנה (לא חיסון של מערכת הבריאות) פרטים על המחלה חום , כאבי ראש וחולשה ניכרת מופיעים כ 24 ועד 36 שעות לפני הופעת הפריחה. הפריחה אופיינית מאוד ומתחילה על החזה או הבטן. ביום הראשון מוצאים בד"כ מספר קטן מאוד של נגעים שלפוחיתיים. ביום הבא התפרחת השלפוחיתית מתפשטת – לראש צוואר וגפיים. ביום השלישי ניתן לראות שלפוחיות בכל מקום בגוף כולל פה, אברי מין ועיניים. השלפוחיות בד"כ מתבקעות לאחר מספר שעות מהיווצרותן ולאחר יום- יומיים מתחיל תהליך של הגלדה והחלמה. היות והשלפוחיות נוצרות באפידרמיס (החלק הדק והרחוק ביותר של העור) הרי שהנזק לעור קטן. במידה ולא יהיו זיהומים משניים הרי שלא יישארו כמעט הצטלקויות . סיבוכים משניים 1. זיהום משני בעיקר עם סטפילוקוק אריאוס או עם סטרפטוקוק. 2. מחלות בהן הגוף מגיב כנגד הנוגדנים של עצמו ופוגע בהם כאילו היו הווירוס – רוב הפגיעות במצב זה קשות. 3. הצטלקויות קשות (בחלק קטן של הנפגעים). כ-1 מכל 1,000 ילדים (בריאים שאינם חולים במחלה אחרת כלשהיא) החולים במחלה יתאשפז בבי"ח. אחוז התמותה מהמחלה הינו אחד לכל 100,000 ילדים חולים. דרכי טיפול מקובל מאוד טיפול כנגד הגרד עצמו ע"י תרופות אנטיהיסטמיניות. קיימות תרופות סבתא הכוללות אמבט עם קורנפלור, שמנים למינהם (בעיקר מחיטה המכילים אומגה 6 ). ניתן לחסן ילדים לאחר חשיפה למחלה תוך כדי 48 שעות מהחשיפה וכך למנוע את התפתחות המחלה. תקופת סיכון בד"כ ילדים החולים מתחת לגיל שנה סובלים ממחלה קלה יותר אך היות והתפתחות הנוגדנים שלהם עדיין חלשה יתכן מאוד ויחלו במחלה פעם נוספת. רוב הילדים אכן נדבקים בין גיל 3 עד 6 שנים. מחלה מעל גיל 15 נדירה יחסית והיא מחלה קשה יותר ומסובכת יותר דרכי הדבקות הווירוס מדביק מאדם לאדם בהדבקה טיפתית. אזורי החדירה של הווירוס הינם הריריות – כל אותן רקמות דקות ולחות של האף והלוע. כמו קיימת הדבקה דרך לחמיות העיניים. מגע ישיר מילד חולה אפשרית מאוד – הדבקה ממגע יד של ילד בריא בפצע של ילד חולים והחדרת הווירוס לפה או לעין. שכיחות שכיח יחסית (1247 חולים בישראל בשנת 2005) עם איזה עוד חיסונים ניתן ניתן לחסן יחס עם MMR מה מכיל החיסון חיסון זה מופק מווירוס מוחלש של הזן OKA יעילות החיסון ותופעות לוואי מונע את הופעת המחלה ב 70% מכלל המחוסנים . ל 30% מתפתחת מחלה אך בד"כ הרבה יותר קלה. תופעות הלוואי מהחיסון הן לרוב מקומיות – אודם וכאב במקום ההזרקה ולעיתים פריחה מקומית. בחלק קטן מהילדים יכולה להופיע פריחה על פני הגוף כתוצאה מהחיסון. המנעו במקרים הבאים: נשים בהריון. (רצוי להמנע מכניסה להריון 3 חודשים מיום קבלת החיסון). לא ידועה השפעת החיסון בהנקה, רגישים לתרופות כגון ניאומיצין, רגישים לג'לטין, מטופלים בטיפול אונקולוגי או בעלי חסינות מופחתת (מחלות או תרופות), אנשים שקיבלו אימונוגלובולינים בתקופה של 3 חודשים לפני החיסון. . הרפס זוסטר נגרם ע"י נגיף הורצילה – זוסטר, אותו הנגיף שגורם בילדות לאבעבועות רוח ומופיע לכן רק אצל אנשים שחלו בילדותם במחלה זו או קבלו חיסון נגדה. עמדה רובנו מכירים את המחלה ואף חלינו בה. בסה"כ מחלה די קלה. מי שלא חלה במחלה ולא חוסן עד גיל 15 – יכול לשקול שוב את החיסון בגלל שאחרי גיל זה המחלה עשויה להיות קשה יותר.