אותי השכיבו בעגלה ליד אימא ואבא כי כששמו אותי בחדר צרחתי.
למה צרחתי? – כי להגלות אותי למדינת "חדר השינה" באמצע מסיבה?
והריח – המון ריחות של אוכל שלהריח אותם זה ממש כמו לטעום אותם, מעוררים לי את התיאבון ואני רוצה לינוק ע-כ-ש-י-ו!!!
אז צרחתי ואימא באה והניקה אותי ונרגעתי אז היא החזירה אותי למיטה.
אבל צרחתי שוב כי שיעמם לי ואבא בא ולקח אותי לעגלה ושם אותי לידם.
הלו! … תרימו אותי מהעגלה הזאת אני לא רואה כלום!
דמיינו לכם את עצמכם יושבים עכשיו על הרצפה ליד השולחן במקום על כיסא וצריכים לנחש מי מדבר לפי הקול שלו ולא מגיעים לראות מה כולם עושים ואת כל המאכלים.
חוץ מזה, יש פה המון אנשים ולא נראה לי שזה הולך להסתיים כל כך מוקדם כל העסק הזה,
כי כולם רק קוראים איזה ספר מוזר שהם קוראים לו "הגדה" עם מילים שבחיים שלי לא שמעתי – נורא משעמם,
ואף אחד עדיין לא אוכל כלום – ובמטבח יש עוד המון אוכל שאף אחד לא חושב לשים על השולחן.
טוב, אולי זה בשביל הכלבים.
רגע, אם זה ייגמר מאוחר אז אימא בטח לא תעשה לי אמבטיה היום.
ואני אוהב אמבטיה
הכי אוהב אמבטיה.
אז אני יודע – אני אצרח עכשיו!!!!
אני אצרח חזק ולא אפסיק עד שאימא תיקח אותי בידיים.
ואני לא אפסיק גם כשהיא תתיישב איתי בחדר להניק אותי
ואני לא אפסיק גם כשאבא ייקח אותי לסיבוב כדי לנסות להרגיע אותי
ואני לא אפסיק גם כשאימא תתיישב איתי על הספה בסלון ושוב תנסה להניק אותי
ואני בטח שלא אפסיק כשסבתא תיקח אותי בהבעה של "תנו לי אני יודעת איך להרגיע אותו ואתם לא אבל לא נורא עוד תלמדו"
ואני לא אפסיק בכלל אפילו אם כולם יחשבו שאולי אני מרגיש לא טוב או כואב לי משהו
ואולי צריך לקחת אותי לחדר מיון
אני אפסיק רק כשאימא תיקח אותי ותתיישב יחד איתי ליד השולחן.
ואז אני אוכל לראות את כל האוכל ואת כל האנשים וכולם יחייכו אלי בבת אחת כי עכשיו אני בגובה שלהם
והכי חשוב – עכשיו אימא תאכל וכל הפרורים יפלו לי על הראש ועל כל הבגדים הנקיים והחדשים שאימא הלבישה לי היום כדי לעשות דאווינים בתינוק היפה שיצא לה.
ואז… – אז אימא תהייה חייבת לעשות לי אמבטיה!!!
