השלב השני של הלידה: מפתיחה מלאה ועד ליציאת התינוק.

מה קורה בשלב השני של הלידה?

התינוק מתקדם דרך צוואר הרחם הפתוח אל תעלת הלידה, ודרכה החוצה מבעד לפתח הנרתיק.
הוא נדחף דרך תעלת הלידה ע”י הרחם המתכווץ, ע”י צירי הלחץ שגורמים לו להתברג דרך תעלת הלידה .

צירי לחץ –

היולדת מרגישה בדרך כלל עם כל ציר דחף ללחוץ. דחף זה מתעורר כתוצאה מהלחץ שמפעיל ראשו של התינוק עם ירידתו בתעלת הלידה. הוא גורם לגירוי עצבי שמעורר דחף זה ולכן הצירים בשלב השני נקראים “צירי לחץ”.

צירי הלחץ מגיעים למלוא עוצמתם כשראש התינוק מגיע ונדחף כנגד לרצפת האגן. הם מזכירים את הצורך לשחרר צואה, רק עוצמתם רבה יותר כי הגירוי להם נוצר מלחץ על אזור החיבור שבין החלחולת לפי הטבעת.
בגוף היולדת יש בשלב זה עליה ברמות האדרנלין שמציף אותה באנרגיה וחיות , אוקסיטוצין שמכווץ את הרחם בחוזקה, ואנדורפינים שמרגיעים את היולדת ומכנסים אותה פנימה להקשבה לגוף שלה ולתהליך הלידה ונותנים לה את האפשרות להתמודד עם הכאב ותהליך הלידה.
גם אצל התינוק עולה רמת ההורמונים כדי להכין אותו למאמץ של המעבר בתעלת הלידה ולהתמודדות עם העולם שבחוץ.

וידאו: לידת בית במים. ככה נראית לידה טבעית…

“רפלקס פליטת התינוק”

השלב הסופי ביציאת התינוק החוצה לאוויר העולם, שנמשך בדרך כלל צירים ספורים שמתאפיינים בתחושת לחץ חזקה מאוד, והתינוק נפלט החוצה כמעט באופן בלתי נשלט.

יציאת התינוק היא פעולה רפלקסיבית של הגוף.
בזמן רפלקס פליטת העובר אי אפשר להתאפק ולא ללחוץ.

בשלב ההכתרה, בו ראש התינוק “מוכתר” ע”י פתח הנרתיק בדרכו החוצה, על היולדת לעבור לתנוחה שמתאימה ללידה עצמה.
חשוב לא לעשות זאת קודם, כיוון שעד לשלב הכיתור לתנועתיות שלך יש חשיבות עליונה בקידום ראשו של התינוק.
לפעמים המיילדת תנחה לא ללחוץ בשלב ההכתרה – על מנת שלא ייגרם קרע בפרינאום.

הציר הבא לאחר ההכתרה דוחף את התינוק שמכופף לאחור את ראשו כנגד קשת הפוביס וראשו יוצא החוצה.

תחושי הקלה עצומה כיוון שהחלק הרחב ביותר עבר.
הציר הבא אחריו גורם לתינוק להסתובב על צידו, ראשו מסתובב הצידה ומתאפשרת יציאת הכתפיים בזו אחר זו והוא יוצא החוצה במהירות.
כשראש התינוק עובר בין עצמות האגן בדרכו החוצה מופעלים עליו לחצים, אולם עצמות הגולגולת שלו רכות והמרפסים מאפשרים להן להיכנס למצב של חפיפה קלה. לכן ראש התינוק עשוי להראות בלידה מוארך או א-סימטרי, אך הוא יתעגל לאחר מכן.
אחרי שראשו יוצא התינוק ייקח נשימה של אויר, אך רצוי לחכות עם חיתוך חבל הטבור למקרה שלנשימת התינוק ייקח עוד זמן להסתדר לגמרי.

מה יכול לעזור לקדם את הלידה בשלב הזה?

תנוחות זקופות בשלב זה יעזרו לספק לתינוק את כמות החמצן שדרושה לו וגם יפחיתו את מידת הלחץ על ראשו.
מישוש הראש שמתאפשר עכשיו יוצר אצל היולדת את ההבנה האינטואיטיבית של מה קורה ומה עליה לעשות.

תנוחת שכיבה לוחצת את ראש התינוק קדימה לכיוון קשת החיק הגרמית במקום ללחוץ אותו אחורה לכיוון הרקמות הרכות ומפרקי העצה והזנב שיכולים לזוז אחורה ולהרחיב את המעבר.
לכן יש חשיבות גבוהה לתנוחת עמידה / כריעה או אפילו שכיבה על הצד.

תנוחה שעוזרת להעביר את העובר: ברכיים – חזה “על הבטן”

בגלל הצירים החזקים והלחץ הגובר תיתכן פקיעה טבעית של הקרומים, מה שיגביר עוד את עוצמת הצירים .

כיצד תוכלי לעזור ללידה להתקדם כשהשלב השני של הלידה איטי וקשה

ממצאי מחקרים מצביעים על כך שלחץ יזום שאינו נובע מתחושת דחף של היולדת עצמה או מרפלקס פליטת התינוק, אינו מקדם את תהליך הלידה.
לעומת זאת, הוא מתיש את היולדת, עלול לגרום למצוקה עוברית, וכן מסכן את היולדת בסיבוכים הקשורים לצניחת איברי האגן וגורם לנזק בלתי הפיך לשרירי וסוגרי רצפת האגן.

כמו כן לחיצה יזומה בשלב זה עלולה לעכב את התעוררות רפלקס פליטת התינוק

למרות זאת, לפעמים השלב השני איטי וקשה, ולפעמים הדחפים הטבעיים שלך פחות יעילים בגלל נתוני המקום או שימוש במשככי כאבים.
במקרה כזה את יכולה לעזור לפעולת הדחיפה של הרחם ע”י שמירה על גו ישר וארוך,
ועל ידי הוצאת האוויר בזמן פעולת הדחיפה.
תנוחה זקופה יעילה יותר מבחינת כוח הכבידה – עמידת כריעה נתמכת או כריעה תלויה.
שני תנוחות והניעי את האגן
השמיעי קולות באופן אינסטינקטיבי.
לא לעצור צעקות. שחרור המתח במיתרי הקול מגרה את שרירי רצפת האגן להשתחרר באופן דומה. כמו כן בזמן צעקה / שחרור אויר, הסרעפת עולה ומושכת אחריה את שרירי הבטן והאגן ואת הרחם. רצפת האגן מתרוממת ונפתחת כלפי פנים, מאפשרת לתינוק להחליק החוצה.
היי קשובה לתחושות של גופך והיעני לו.